כהן נ' מדינת ישראל ואח'

בפני בקשת המבקשת להישפט באיחור , מכח סעיף 230 ל- חסד"פ.

במסגרת הבקשה מבקשת המבקשת להסב דו"ח שמספרו 0503623762 אשר נרשם על שם בעלה, על שמה, היות שהיא ביצעה את העבירה.

מדובר ב - דו"ח מצלמה א'3 אשר נרשם לבעל הרכב (בעלה של המבקשת), בגין עבירה של מעבר באור אדום, עבירה שבוצעה ביום 27.09.14.

עוד נטען על ידי המבקשת כי היא פנתה למשטרה ולמרכז לפניות נהגים עוד בשנת 2015, והעניין לא טופל. (מצ"ב העתק הפנייה למשטרה).

ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שמדובר ב- דו"ח משנת 2014 שהמבקשת לא שלחה כל פנייה למשטרה או למדור פניות נהגים להסבת ה -דו"ח על שמה. מה עוד, שהדו"ח שולם עוד בשנת 2014 כך שבעל הדו"ח הודה והורשע.

לאחר עיון בבקשה ונספחיה, מצאתי לנכון לדחות את בקשת המבקשת מהטעמים הבאים:

1. מדובר ב- דו"ח משנת 2014 – כך שעברו כ-3 שנים מאז ביצוע העבירה, לא ברור לי מדוע המבקשת פנתה רק עכשיו לבית המשפט. יתרה מכך אם נכונה טענתה כי שלחה פנייה למשטרה ב-2015 ולא נענתה – מדוע חיכתה המבקשת עד עכשיו להגשת בקשה זו ולא עשתה כל מאמץ להתחקות אחרי גורל פנייתה למשטרה.

2. יחד עם זאת, טענה ב"כ המשיבה שאין פנייה של המבקשת משנת 2015 למשטרה, כך שהעתק המכתב אותו צירפה המבקשת לבקשה לא מהווה הוכחה מספקת כי הנ"ל נשלח. אין אישור דואר רשום שיכול לאמת שליחת הבקשה.

יתרה מזאת, תמוה בעיני שהעתק המכתב שצירפה המבקשת, שלטענתה נשלח למשטרה ב- 2015 ונושא את התאריך 28.12.15 - מסתמך על המסמך שנשלח לבעלה מטעם משרד הרישוי – כאשר למעשה מועד הפקתו של המסמך היה ביום 10.11.16. דהיינו – המסמך מטעם משרד הרישוי נשלח ב-2016 הרבה אחרי מועד המכתב אותו שלחה המבקשת למשטרה.

3. אם לא די בכך, הדו"ח שולם עוד ב-2014 ומשמעות הדבר – שבעל הדו"ח הודה בעבירה והורשע.

במצב דברים זה, אין ספק כי הגשת בקשה זו היא בגדר נסיון להיחלץ מציפורני אמצעי התיקון של משרד הרישוי. אין כל עדות לכך שנעשתה פניה למשטרה ועצם תשלום הדו"ח ב-2014 מדבר בעד עצמו.

אשר על כן דוחה הבקשה על הסף.