המ"ש 7311-04-15 אבו חמיד נ' מדינת ישראל ואח'

1.בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 27.4.15.

2.למבקש נרשמו 3 הודעות תשלום קנס בגין העבירות, כמפורט להלן:

שתי עבירות של נהיגה במהירות מופרזת בדרך בינעירונית בה המהירות המירבית המותרת היא (דו"ח תנועה מס' 90501150255 מיום 27.1.13, ודו"ח מס' 90501403829 מיום 10.3.13), ועבירה של אי ציות לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו (דו"ח תנועה מס' 90501990205 מיום 17.6.13).

מדובר בדו"חות, שנרשמו ע"ס צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"שהמבקש.

3.לטענת המבקש, לא הוא זה שנהג ברכב, אלא, אבו חמיד מוחמד, בן דודו, אשר רכש את הרכב בו בוצעו העבירות, אך לא רשם הבעלות ברכב על שמו בשל בעיות כלכליות, והוא זה המחזיק בפועל ברכב ועשה בו שימוש בלעדי, ואליו מבקש הסבת הדו"חות האמורים.

4.הבקשה הועברה לתגובת המאשימה, אשר ציינה, כי המבקש ידע אודות הדו"חות כבר בחודש אוגוסט 2014 ובחר לשקוט על שמריו עד כה וכי הבקשה אינה מקימה כל עילה מוצדקת להארכת מועד להישפט ועל כן המאשימה מתנגדת למבוקש.

דיון והכרעה

5.משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו.

6.במקרה דנן, גם אם הודעות הקנס נשלחו למבקש בדואר רשום וחזרו בשל מען לא ידוע, המבקש לא הוכיח, כי ההודעות לא הגיעו לידיו מסיבות שאינן תלויות בו, ולפיכך החזקה לא נסתרה. מדברי המבקש עולה, כי לכל הפחות, קיומם של הדו"חות נודע לו כבר באוגוסט 2014. המבקש לא הביא כל הסבר מניח מדוע לא ביקש הסבת הדו"חות סמוך לאחר מועד זה ומדוע שקט על שמריו חודשים ארוכים והגיש בקשתו להארכת המועד להישפט רק ביום 27.4.15, היינו בשיהוי ניכר.

לפיכך, משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבעו בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירות, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

הדברים אמורים ביתר שאת בעניינו של המבקש, אשר טוען, כי מכר את הרכב, אולם הרכב עדיין רשום על שמו. על המבקש היה לדאוג לרישום הבעלות ברכב ע"ש הבעלים האמיתי של הרכב ולא ליתן יד לרוכש הרכב לחמוק מנושיו. מכל מקום, היה על המבקש לטפל בהעברת הדוחות בגין העבירות המבוצעות ברכב ע"ש הנהג בהקדם כנדרש. משלא פעל המבקש בהתאם, אין לו, אלא להלין על עצמו.

7. יצוין, כי כבר קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק המקרים בהם לא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד נגדו.