המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
6223-03-15
16/04/2015
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקש:
בן חדד
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
רקע
לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק"), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 23.2.15, שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עסקינן בדו"ח בגין עבירה של שימוש בטלפון בעת שהרכב נע שלא באמצעות דיבורית, בניגוד
לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"ה – 1961, שבוצעה ביום 25.5.14 בשעה 18:08 בצומת בית
עובד כביש 42 לצפון (הודעת תשלום קנס מס' 50500655738).
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק
ולא שילם את הקנס.
טיעוני הצדדים
לטענת המבקש, הוא כלל לא ידע על כך שזומן למשפט ולא קיבל הזמנה לדין. מבירור שערך
במשטרה, וזאת לאחר שהמרכז לגביית קנסות פנו אליו לשלם קנס על סך 1,500 ₪, הוברר לו
שנרשמה נגדו הודעת תשלום קנס על סך 1,000 ₪. הודעת תשלום הקנס לא נמסרה לו ביד
ביום ביצוע העבירה לכאורה, ולטענתו, ככל הנראה נשלחה אליו בדואר לכתובת שאינו מתגורר בה
לאחר שנרשם לו דו"ח פנימי, שאותו כאמור לא קיבל.
לטענת המבקש, ביום ביצוע העבירה לכאורה מתנדבי המשטרה אמרו לו שייתכן ויישלח אליו
דו"ח, אך סברו שהסבירות לכך נמוכה ולא יישלח, ואף ציינו זאת בשיח ביניהם.
עוד הפנה המבקש לתגובתו ביום ביצוע העבירה לכאורה, שם נכתב: "לא דיברתי".
