המ"ש 5594-08-14 בן שמואל נ' מדינת ישראל ואח'

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]  התשמ"ב-1982, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 18.8.14 בגין דו"ח שניתן על עבירה של של אי-ציות לאור אדום שבוצעה ביום 11.2.14  (הודעת תשלום קנס מס' 90502888994).

טיעוני הצדדים

מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקש. לטענתו, במועד ביצוע העבירות נהגה ברכב אשתו, בן שמואל רוית, ועל כן מבקש הסבת הדו"ח אליה. עוד ציין המבקש כי  הקנס שולם. לבקשה צורף תצהיר הנהגת בפועל.

המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי המבקש קיבל הדו"ח ושילמו ומשכך הודה בביצוע העבירה, עילה של קבלת 10 נקודות אינה מהווה סיבה להארכת מועד.

על כן, אין כל עילה לבקשה.

דיון והכרעה

סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 קובע כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס רשאי להודיע, תוך 90 יום מיום ההמצאה, כי ברצונו להישפט. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד שנקבע  בחוק הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

יתר על כן, בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],התשמ"ב - 1982, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה של אי-ציות לאור אדום, בה הואשם, ועם חלוף המועד להגשת ערעור ההרשעה הפכה חלוטה.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו (רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל). על המבקש הנטל להוכיח כי האיחור נובע מנסיבות שאינן תלויות בו ואשר מקימות הצדקה לחריגה מסד הזמנים הקבוע בחוק.

במקרה דנן כפי העולה מהבקשה הדו"ח התקבלו לידיו של המבקש והוא אף שילמו. המבקש הוסיף וציין כי בשעה ששילם הדו"ח לא נתן דעתו לעובדה כי הדו"ח רשום  על שמו ונראה כי הסיבה בעטיה הוגשה הבקשה הינה העובדה כי לחובת המבקש נצברו נקודות בגין ביצוע העבירה.

בע"פ 7038/05 פלר נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' אלון: