המ"ש 4905-04-15

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת מהירות אשר צולמה באמצעות מכשיר אכיפה אלקטרוני ביום 9.3.2014.

המבקש טוען כי לא קיבל בדואר את הודעת תשלום הקנס ולכן לא שילמה במועד.

המבקש טוען כי אמנם שילם את הקנס אך עשה זאת באיחור, בתום לב ובתוספת פיגורים וזאת על מנת למנוע המשך נקיטת הליכי גביה נגדו ומבלי לבדוק מהו מקור הקנס ופרטים נוספים בגין העבירה שבגינה שולם הקנס. המבקש טוען כי ביום 19.4.15 ערך בירור במשרד הרישוי ורק אז (כחמישה חודשים לאחר תשלום הקנס) נודע לו על הודעת הקנס נשוא בקשה זו.

עוד טען כי לאחר בדיקה שערך התברר לו כי העבירה נשוא הקנס בוצעה על ידי גב' ריא וותד אשר נהגה ברכבו ביום ביצוע העבירה, 9.3.14. המבקש טען כי במידה ולא יינתן לו יומו בבית המשפט ישא בהרשעה בגין עבירה שלא ביצע וייגרם לו עיוות דין.

המרכז הארצי לגביית קנסות בהתייחסותו ציין כי ביום 9.11.14 נשלחה לחייב דרישת תשלום ראשונה וכי בתאריך 17.11.14 החייב שילם סך של 1,125 ₪ באמצעות כרטיס אשראי והתיק נסגר בתאריך 18.11.14.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה, לא מצאתי טעם לאי הגשתה של הבקשה להישפט ע"י המבקש שבפני במועד. גם לא הובאו כל "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

המבקש הודה למעשה כי שילם את הקנס וזאת מבלי לבדוק מהו מקור הקנס ומהי העבירה נשוא הדוח בגינו שולם הקנס ובנסיבות אלה אין לו להלין אלא על עצמו.

לפי סעיף 229(ח) לחסד"פ עם תשלום הקנס רואים את הנאשם כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו.