המ"ש 3070-08-15 עומר נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק) בגין שני דו"חות שניתנו על עבירות מהירות (הודעות תשלום קנס מס' 51500914489, 51500932465).

ביום 4.11.15 התקיים בפני דיון, בו נטען ע"י ב"כ המבקש, כי למבקש נודע על קיום הדו"חות רק לאחר שהוצא צו עיקול מטלטלין על ביתו ורכביו. למבקש לא היתה ברירה, אלא לשלם לידי המעקלים את סכום הדו"חות, ולאחר זמן מה התברר לו שלא הוא נהג ברכב בעת ביצוע העבירות, אלא אדם אחר בשם זיאד עזבה (להלן: הנהג") נהג ברכבו. עוד ציין ב"כ המבקש כי בגין הדו"חות נרשמו לחובת המבקש 16 נקודות.

לבקשה צורף תצהיר הנהג והעתק תדפיס ניקוד למבקש מיום 23.7.15.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שמדובר בעבירות שבוצעו ביום 22.10.10 וביום 7.12.10, קרי: לפני חמש שנים, והדו"חות בגינן שולמו ביום 29.12.13. הטענה כי אחר נהג ברכב, אין בה כדי להעלות או להוריד.

דיון והכרעה

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעלי לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו- 130 לחוק סדר הדין הפלילי.

• על המבקש להראות טעם טוב מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

• האם עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

  ראה לעניין זה ע"פ (באר- שבע) 7720/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

  א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה

  סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את מועד הגשת בקשה להישפט, כדלקמן:

  • מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

    (1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);