המ"ש 22784-12-14 דודי נ' מדינת ישראל

בפני בקשת המבקש להורות על הארכת המועד להגשת בקשה להישפט בגין קנסות מנהליים שהושתו עליו ביום 14.9.14 (להלן – הקנסות) בגין עבירות על חוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

העובדות הצריכות לבקשה

ביום 2.2.14 בשעה 02:00 בלילה לערך, נערכה ביקורת במשקו של המבקש, שלא בנוכחותו.

בעקבות הביקורת, הושתו על המבקש ביום 14.9.14, בחלוף 7 חודשים ממועד הביקורת, קנסות מנהליים קצובים בסך כולל של 40,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וללא הסדרת ביטוח רפואי, מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1985 (להלן – חוק עבירות מינהליות).

לטענת המבקש, הודעות הקנס התקבלו במענו ביום 22.9.14, יומיים בלבד לפני ערב ראש השנה.

ביום 10.12.14 הגיש המבקש בקשתו דנן להארכת המועד להגשת בקשתו להישפט, בחלוף כ- 45 יום לאחר המועד להגשת הבקשה להישפט, כקבוע בחוק עבירות מנהליות.

עיקר טענות המבקש

האיחור בהגשת הבקשה להישפט נגרם בשל נסיבות אישיות חריגות וקשות. המבקש קיבל את הודעות הקנסות במהלך החגים ובתקופה קשה מהבחינה האישית, שכן מחודש 06/2014 ועד לימים אלו, נאלץ המבקש לסעוד את אחיו הבכור, אשר התגלה אצלו גידול סרטני בכיס השתן ובשל כך נאלץ לעבור שני ניתוחים דחופים וקשים. לטענת המבקש, הוא סעד (וסועד) את אחיו, ישן עימו בבית החולים במהלך אשפוזו בזמן הניתוחים והשיקום ואף ישן אצלו לאחר שחזר לביתו. לפיכך, היה המבקש לדבריו טרוד מאוד במחשבותיו ומצבו הנפשי היה ירוד ומשכך נבצר ממנו להגיש את הבקשה במועד. המבקש צירף לבקשתו תיעוד רפואי רלוונטי; המבקש הפנה את בית הדין לכך שמדובר באיחור של כ- 45 יום בלבד, כאשר הודעת הקנס נשלחה אליו בחלוף 7.5 חודשים ממועד הביקורת; עוד נטען, כי למבקש סיכויי הגנה טובים, שכן המבקש כפר באשמה לאורכו של כל הליך החקירה והודיע מפורשות למפקחים כי אינו מכיר את העובדים הזרים שבגינם הושתו עליו הקנסות והם לא הועסקו על ידו; בנוסף, למבקש טענת הגנה בדבר חוקיות הביקורת.

המבקש הפנה לפסיקה ענפה המלמדת לטענתו על הרחבת מגמת הגמישות של בית הדין בכל הקשור במועדים ובמתן רשות להאריכם.