החלטה
על אף הזמן הרב שחלף מאז הוגשו כתבי הטענות בתיק דנא, ולמרות ישיבות אחדות שהתקיימו, חלקן בפני סגן הנשיאה כב' השופט גינת וחלקן בפניי, לא הצליחו הצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים בהסכמה. מונחת בפניי בקשת הנתבע ליתן צו גילוי מסמכים והמצאת מסמכים ספציפיים.
ביום 29.3.09 שיגר ב"כ הנתבע מכתב דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים ונענה במכתב ב"כ התובעת מיום 15.7.09. תשובה זו לא השביעה רצונו של הנתבע ולכן הגיש הבקשה המונחת בפניי. ב"כ התובעת המציא תגובה מנומקת לגבי אותה בקשה, תוך התייחסות מפורטת למסמכים שנתבקשו, אלא שגם תשובה זו לא הניחה דעתו של הנתבע, ובדיון שהתקיים בפניי ביום 23.5.10 הוא עמד על בקשתו.
אתייחס להלן למסמכים שנתבקשו, על-פי סדרם במכתב הדרישה מטעם ב"כ הנתבע מיום 29.3.09 :
1.פרוטוקול מחודש פברואר 2000 המעניק תוספת בשיעור 10% לעובדים.
ב"כ התובעת הודיע במכתבו מיום 15.7.09 כי פרוטוקול כאמור לא נמצא ברשות שולחתו. עוד הוסיף כי בתקופת עבודתו של הנתבע אצל התובעת נעלמו שמונה קלסרים, בהם מצויים מסמכים רבים הקשורים לתביעה.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.5.2010 הערתי לב"כ הנתבע כי אין לדרוש מצד להמציא מסמכים שאינם מצויים ברשותו או כאלה שאינו יכול להשיגם גם לאחר חקירה ודרישה. אלא שהערה זו נתקלה בשלל טענות שאינן ממין העניין. אין לי אלא לחזור על הדברים שציינתי בדיון בעל פה. בעל דין אינו נדרש להמציא מסמכים יש מאיין. חובת גילוי המסמכים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 112) מתייחסת למסמכים המצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין או כאלה שיכול היה להשיג בחקירה ושקידה סבירים. משהצהיר בעל דין כי מסמך ספציפי מבוקש אינו ברשותו, אין מקום ליתן צו כנגדו. צד אינו יכול להמציא את מה שאין לו.
2.הוא הדין לגבי פרוטוקול משנת 2003 המעניק תוספת דרגה לעובדים ותוספת כספית לעובדים ללא דרגה וכן לפרוטוקול אישור רכישת טלפונים לתובעת משנת 1998 וכן מסמכי רכישת מכשירי פלאפונים. (סעיפים 2, 3 ו - 5 לאותו מכתב).
3.בסעיף 4 למכתב, נדרשה התובעת להמציא חשבוניות פלאפונים של המכללה לשנים 1998 ועד 2006. בתשובה, ענה ב"כ התובעת כי מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים. בתגובה שהגישה לבקשה דידן הוסיפה התובעת כי הצליחה להוציא חלק מהחשבוניות שנתבקשו, אותם צרפה לתגובתה.
גם בעניין זה לא ראיתי מקום להיענות לדרישת הנתבע. דרישה להציג את כלל החשבוניות של הטלפונים הניידים ששימשו את המכללה לתקופה של שמונה שנים הנה דרישה גורפת וכללית, שאין לה כל הצדקה בנסיבות העניין.
4.בנוגע למסמכי העברה בנקאית לתלמידות - נאמר בתגובת התובעת כי הועברו מסמכים חלקיים וכי יתר המסמכים אינם ברשותה. אין מקום לדרוש הימנה מעבר לכך.
4.לגבי מסמכי העברות ותשלומים לחברת אלעין, טענה התובעת כי לאחר קבלת תצהיר הנתבע, ומשהבינה מה הקשר בין אותם מסמכים לתביעה, ערכה בדיקה מעמיקה ומצאה כי התשלום האחרון שאושר לחברה הנ"ל היה ביום 31.1.06 היינו בטרם סיים הנתבע את עבודתו ותשלום חשבון זה נעשה ביום 10.5.06. בהעדר מסמכים נוספים לעניין זה, אין מקום ליתן הצו המבוקש.
5.דו"ח ביקורת של משרד החינוך משנת 2003 - המשיבה טענה כי לא ידוע לה על דו"ח שכזה ולאחר בדיקה מעמיקה מצאה דו"ח כספי לשנת 2003 אותו צרפה לתגובה מטעמה.
6.בהמשך מכתב ב"כ הנתבע, נדרשה התובעת להמציא את מערכת הנהלת החשבונות משנת 1998 ועד 2008 (עשר שנים), הדוחות הכספיים משנת 1989 ועד 2002 (13 שנים), דוחות רבעונים משנת 1998 ועד 2008 (עשר שנים), דוחות כספיים מבוקרים לשנים 2007-2008, עלות שכר עובדי הגזברות והנהלת החשבונות משנת 2004-2008, כל הפרוטוקולים של העמותה משנת 1998 ועד 2008 הקשורים בדוחות הכספיים, הרבעוניים, התקציביים ואישורם, כל המכתבים וההתכתבויות הקשורות לפעילות הכספית שהיתה במכללה משנת 1998 ועד 2006 (8 שנים).
במענה השיב ב"כ התובעת כי מדובר בדרישה כללית אשר אינה קשורה לתביעה כנגד הנתבע.
לדעתי, אין כל מקום לחייב את התובעת להמציא מסמכים בהיקף מעין זה, מקום שיש להניח כי מרביתם אינה קשורה לתביעה בתיק דידן. מדובר במכללה בה לומדים כ-3,000 תלמידים מדי שנה. מטבע הדברים, מערכת הנהלת החשבונות כמו גם הדוחות הכספיים וההתכתבויות בענייניה הכספיים של המכללה, מכילים אלפי מסמכים מדי שנה. הדרישה להמציא מסמכים אלה לשמונה, עשר ושלוש עשרה שנים לאחור, אין לה כל אחיזה והצדקה.
ככלל, הזכות לגילוי ועיון במסמכים הנמצאים ברשות הצד השני הינה רחבה מתוך מטרה להגיע לחקר האמת. עם זאת, זכות זו מוגבלת למידת הרלוונטיות של המסמכים לתביעה ולמידה בה יש בהם, כדי לחשוף את האמת ולסייע בהכרעה בסכסוך הספציפי. נאמר כי, נדרש איזון נאות בין הצורך לשפוך אור על הסוגיה העומדת להכרעה לבין הימנעות ממתן צווים גורפים וכלליים שיש בהם כדי להכביד הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. (ראו: רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג, תק-על 2005(4), 662). לטעמי, המסמכים שפורטו בסעיף זה לעיל, אינם דרושים לחקר האמת ויש בדרישה להמציאם משום הכבדה בלתי מידתית על התובעת.
7.הדרישה להמציא העתק הסכמי העסקתם של שניים מעובדי התובעת אינה נהירה לי. לא ברור כיצד יקדמו אותם הסכמים את הגנתו של הנתבע. זאת מעבר להיות אותם הסכמים מתייחסים למי שאינם צדדים לתיק ויש בגילויים משום פגיעה בפרטיותם. הוא הדין לגבי הסכמי העסקתם של כלל העובדים אצל התובעת בין השנים 1998 ועד 2008. מעבר להיותה של דרישה זו גורפת וכללית, לא ברור כיצד אותם הסכמים יסייעו לשפוך אור על העניינים נשוא הדיון.
8.לגבי הדרישה המפורטת בסעיף 20 למכתב הדרישה מאת ב"כ הנתבע, לא ברור מה הרלוונטיות של אותם מסמכים. יחד עם זאת, לאור ההסבר שניתן מפי ב"כ הנתבע בדיון שהתקיים בפניי, רשאי הנתבע להמציא פרטים מלאים יותר בנוגע לרלוונטיות של אותם מסמכים, שאז תבחן בקשתו לגביהם מחדש. בשלב זה איני רואה להיעתר לבקשה אף ביחס למסמכים אלה.
9.בטרם סיום אני רואה להעיר כי תשובת התובעת לגבי הדרישה לגילוי מסמכים יצאה ביום 15.7.09. הגם שאותה תשובה לא השביעה רצונו של הנתבע, הוא המתין תשעה חודשים עד שהגיש בקשתו המונחת בפניי. לאיחור זה אין כל הצדקה או הסבר. הליכים מקדמיים נועדו להקל על בירור המשפט ולקדמו ביעילות לקראת הכרעתו. אין מקום לאיחור כה ניכר בהגשת בקשה שעניינה אותם הליכים מקדמיים. למרות האמור לא ראיתי לדחות את הבקשה על הסף והיא נדחית לגופם של דברים.
