המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה שהגיש התובע לשיבוב כנגד הנתבעות וזאת בגין תשלומים ששילם התובע לנפגע בתאונת דרכים שבה נגרמו לו נזקי גוף.

2.השאלה המתעוררת היא האם הרכב בו נהג הנפגע, הוא "רכב מעביד" כהגדרתו בהסכם שבין הצדדים. על פי ההסכם הידוע המחייב את התובע וחברות הביטוח, הסכם מיום 28/1/1979, נקבע כי אם מדובר בתאונת עבודה, אין חובה על המבטח לשפות את התובע. לאחר מכן ניסו הצדדים להבהיר עניין זה במסגרת הנספח המפורסם להסכם. באותו נספח נקבע בין היתר כי רכב של המעביד הכוונה בין היתר לרכב בבעלות המעביד. (סעיף ד לנספח). לפיכך, שבה ועולה השאלה מהו רכב בבעלות המעביד, גם בתביעה זו שלפני.

3.אין מחלוקת כי התובע נפגע כאשר נהג במלגזה. התובע עבד בחברה שנקראה יורוקאזה (להלן: החברה). הנתבעות טוענות כי בעת אירוע התאונה הייתה המלגזה בבעלות החברה ועל כן היא בגדר "רכב מעביד", ומכאן שעל פי הוראות ההסכם שבין הצדדים פטורות הנתבעות מלשלם תשלום כלשהו לתובע.

4.התאונה ארעה בשנת 95, התביעה הוגשה בשנת 2002 על סף ההתיישנות. מטבע הדברים, בירור עובדתי מדויק של הבעלות במלגזה, לאור השיהוי הרב בו הוגשה התביעה, הוא דבר קשה ביותר, על כן יש לדון בעניין תוך בחינת מאזן ההסתברויות לאור העובדות שהובאו בפני בית המשפט.

5.העד היחיד ממנו ניתן היה לקבל תצהיר בליווי מסמכים מסוימים היה מר גדעון פלדמן, מנכ"ל ובעל מניות בחברת פלדמן, שמכרה את המלגזה לחברה. מר פלדמן גם נחקר בבית המשפט. על פי תצהירו, החברה רכשה מפלדמן את המלגזה במהלך חודש פברואר. בין שתי החברות היו יחסי עבודה תקינים, ועל כן החזקה במלגזה הועברה לחברה עוד טרם שילמה החברה לפלדמן תשלום כלשהו. ביום 11.7.95, נעשה רישום הבעלות במלגזה על שם החברה. מועד זה היה 3 חודשים לאחר אירוע התאונה נשוא הדיון. העברת הבעלות הייתה גם היא טרם שולם תשלום כלשהו עבור המלגזה. חברת פלדמן סברה באותה עת כי לאור היחסים הטובים בין שתי החברות לא תהיה בעיה כלשהי באשר לתשלום. בפועל הסתבר כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים, במהלך שנת 96 הופסקה פעילותה, והתמורה לא שולמה לחברת פלדמן. בשלב כלשהו חברת פלדמן הכריזה על התשלום עבור המלגזה כ"חוב אבוד". מאז פברואר 1995 החברה החזיקה במלגזה והעמידה אותה לרשות עובדיה. לתצהירו של פלדמן צורפה חשבונית המכירה של המלגזה לחברה. המכירה בוצעה על פי החשבונית ביום 27.2.95 היינו חודש ימים לפני התאונה. כמו כן, הגיש פלדמן את תאריכי הכניסה והיציאה של המלגזה מהמלאי של חברת פלדמן, כאשר תאריך היציאה הוא 27.2.95. על פי פוליסת הביטוח החל מיום הרכישה של המלגזה, החברה, היינו חברת יורוקאזה, שילמה עבור ביטוח המלגזה, כאשר התאונה ארעה בתוך המפעל של יורוקאזה. על פי עדותו של פלדמן כאשר חברת פלדמן מוכרת ציוד כמו מלגזה היא מוסרת לקונה את כל הניירת הקשורה למכר ולמלגזה וכך היה גם במקרה זה.

6.מכרטסת הנהלת החשבונות של חברת פלדמן, גם בעבר הועבר ציוד באופן דומה בין שתי החברות, כאשר בכרטסת היה נרשם חוב של חברת יורוקאזה לחברת פלדמן.

7.התובע טוען, כי עדותו של מר פלדמן אינה הגיונית מבחינה עסקית, וכי מדובר ככל הנראה בעסקה פיקטיבית.

8.לאחר שבחנתי את חומר הראיות ותחת הקושי הראייתי שנובע כל כולו ממועד הגשת התביעה, אין לטענת התובע כל בסיס. מר פלדמן הסביר היטב את הקשרים העסקיים שהיו בין שתי החברות, את העובדה כי היו יחסי מסחר בין שתי החברות, והיה נהוג לקבל תשלומים עבור ציוד מכני גם באיחור. יש לזכור כי היקף המכירות של חברת פלדמן היה בסכומים גבוהים. מחסור המכירות שלה היה על פי הנהלת החשבונות כ-300,000,000 ₪ בשנה, ועל כן המלגזה שנמכרה בסכום של כ-47,000 ₪, היוותה סכום מזערי במסגרת עסקיה של חברת פלדמן. לא הובא לפני שמץ של ראיה ששתי החברות עשו יד אחת כדי לבצע עסקה פיקטיבית במטרה להונות גורם כלשהו, או להפיק רווח כלשהו. נהפוך הוא, כל המהלכים הכספיים נרשמו בהנהלת החשבונות של חברת פלדמן.

9.לאור כל זאת, יש לקבל את עדותו של מר פלדמן שנתמכה במסמכים. התובע לא הביא ראיה כלשהי להפריך עדות זו.

10.לאור זאת, יש לקבוע כי המלגזה הועברה לשימוש חברת יורוקאזה חודש ימים לפני אירוע התאונה.

11.עולה השאלה, האם מדובר בהעברת הבעלות הקניינית, או העברה פיזית בלבד של המלגזה, היינו מסירת החזקה לצורך שימוש במלגזה, כאשר הבעלות נשארת עדיין בחברת פלדמן.

12.כפי שעולה מחומר הראיות היינו עדות מר פלדמן, העובדה שהוצאה חשבונית מכר על ידי חברת פלדמן והרישום בספרי הנהלת החשבונות של חברת פלדמן, כל אלה מלמדים כי מבחינת היחסים בין שתי החברות למעשה הבעלות הועברה יחד עם מסירת החזקה במלגזה לחברת יורוקאזה. הרישום של העברת הבעלות אצל הרשות המוסמכת, היה אקט פורמלי בלבד, חסר כל תוכן במסגרת היחסים שבין שתי החברות, ולראיה, הרישום נעשה עוד טרם שולמה התמורה עבור המלגזה. יוער, כי לעדות מר פלדמן היגיון חשבונאי והרישום בספרי חברת פלדמן נעשה על אותו היגיון, ולמעשה על פי הוראות הדין. לפיכך, אותו רישום מלמד כי המכר הושלם ביום המסירה.

13.בנוסף לכך, המלגזה הועמדה מיום מסירתה לשימושה הבלעדי של חברת יורוקאזה על פי שיקול דעתה הבלעדי. כל אלה מלמדים כי החל מיום מסירת החזקה, לא היה לחברת פלדמן עניין כלשהו בנעשה במלגזה, כל שעניין את חברת פלדמן היה קבלת התמורה. לא היה כל קשר בין התשלום לבין עצם העברת הבעלות והשימוש הבלעדי במלגזה לחברת יורוקאזה.

14.לאור כל האמור, יש לקבוע כי הבעלות הקניינית במלגזה הועברה מחברת פלדמן לחברת יורוקאזה ביום מסירת החזקה, היינו חודש לפני התאונה.

15.ייאמר, כי גם אם עלו תהיות מסוימות מעדותו של מר פלדמן, הרי יש לייחס עניין זה למעבר הזמן הרב. אין לצפות ממנהל ובעל מניות בחברה מסחרית גדולה שיזכור כל פרט הנוגע להעברת בעלות במלגזה, שארעה לפני שנים ארוכות, כאשר סכום המכר מהווה סכום מזערי ביחס להיקף עסקיה של החברה. (ראה לעניין זה דבריה של חברתי השופטת ענת זינגר בת.א. 7221/07 המל"ל נ' הדר חב' לביטוח, וכן ראה ת.א. 5613/07 גם הוא מבית משפט שלום ירושלים, המל"ל נגד הראל חברה לביטוח).

16.על פי האמור בסעיף 33לחוק המכר, הרי הבעלות בממכר עוברת לקונה עם מסירת הממכר לידי הקונה אלא אם כן הסכימו הצדדים על מועד אחר. סעיף 2 לחוק המיטלטלין קובע כי הבעלות היא זכות להשתמש ולהחזיק בנכס, בכפוף להגבלה על פי הסכם או דין. שתי הוראות חוק אלה בשילוב העובדות שנקבעו לעיל, מביאות למסקנה כי אכן הבעלות במלגזה הועברה לחברת יורוקאזה בעת מסירת המלגזה לידיה. זאת ועוד, אין חולק כי מיום המסירה נשאה חברת יורוקאזה בכל ההוצאות עבור המלגזה לרבות תשלומי הביטוח. עובדה זו מהווה חיזוק ממשי לקביעה כי חברת יורוקאזה הפכה להיות בעלת המלגזה החל מיום מסירת המלגזה לידיה. מועד תשלום התמורה, אינו רלוונטי כלל וזאת לאור הוראות החוק שפורטו לעיל, וכן לאור ההסכם שהיה בין הצדדים כפי שעולה מעדותו של מר פלדמן והמסמכים שהוגשו על ידו.

17.יש לקבל את פרשנות הנתבעות כי לעניין התמורה מספיקה התחייבות הקונה לשלם את התמורה בעתיד כדי לקבוע כי עסקת המכר הושלמה בעת מסירת הממכר לידי הקונה, זאת בהתאם לתנאי ההסכם. דברים אלה הוכחו מהראיות שהובאו לפני.

18.סוף דבר, מאחר והנפגע נפגע ברכב מעביד שהיה בבעלות המעביד בעת אירוע התאונה, הרי שעל פי המוסכם בין הצדדים, לא ניתן היה להגיש תביעה שכזו כנגד המעביד או מבטחו, ועל כן התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר א תשע"א, 02 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.