הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שהינה תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב.

התובעת שילמה למבוטח שלה סכומי כסף והיא תובעת את סכום הכסף הזה מצד ג' שהינה הנתבעת.

בטופס ההודעה על התאונה אשר הוגש לי וסומן מ/1 ואשר למעשה חזר על הגרסה בסעיף 3 לכתב התביעה, צוין: "תוך כדי נסיעה בסיבוב העגלה שהייתה קשורה לרכב שהייתה לפני השתחררה".

בגרסתו בביהמ"ש הסביר הנהג, מבוטח התובעת, כי הביטוי "השתחררה" איננו נכון, מדובר היה בירידות של כפר מנדה, בסיבוב הוא ראה שטנדר השייך למבוטח הנתבעת פגע במעקה הבטון וכתוצאה מהפגיעה במעקה הבטון , נהדף הרכב חזרה כלפיו וגרם לו לאותו נזק.

מבוטח הנתבעת טען לעומת זאת בטופס ההודעה על התאונה "תוך כדי נסיעה בכביש בין משגב לכפר מנדה, רכב צד ג' שנסע אחרי בזמן שמזג האויר היה גשום, פגע בעגלה והדף אותי למעקה."

על גרסה זו חזר גם בביהמ"ש שעה שתיאר כי מבוטח התובעת פגע בעגלה בקיר הבטון והסב לה נזק של לא יותר מ 1,000 ₪. בעדותו תמך נסאר זידאן שהינו עובד שלו ואשר ישב בטנדר מבוטח הנתבעת, כך הוא העיד: "היינו יורדים, הוא נכנס בעגלה מעקה אותנו למעקה, ראיתי בעיניים , הייתי ליד הנהג, היה גשם, כביש רטוב. היינו על 40-50 קמ"ש. הוא נכנס אחורה בעגלה, הרגשתי את המכה.

לשאלת ביהמ"ש – אני משיב שהוא קודם הכניס אותנו במעקה ואז פגענו בקיר."

בסיכומיו טען ב"כ התובעת, כי מבוטח התובעת הסביר את המושג השתחרר בעדותו בביהמ"ש וכי לא סביר שרכב פרטי עם נזק כל כך קל יגרום לטנדר שסוחב עגלה להדחף לצד ימין וכי הסבירות הגדולה יותר שהייתה פגיעה במעקה הבטון ואז השתחררות העגלה אל רכב התובע.

עוד טען, כי מיקום הנזקים תומך בגרסת מבוטח התובעת שכן יש לצפות שהפגיעה תהא חזיתית ולא פינתית. ב"כ הנתבעת הסב את תשומת לב ביהמ"ש לסתירה נוספת מעבר לסתירה בין טופס ההודעה ובין העדות בביהמ"ש בגרסת מבוטח התובעת, היה זה כאשר נשאל מה היה המרחק ששמר מרכב המבוטח של התובעת , וענה על כך שמדובר ב 15 מ'. דבר שהוא בלתי סביר שכן אם היה שומר מרחק כזה היה גם בולם והפגיעה הייתה נמנעת.

עוד נטען כי גם הנזקים תומכים בגרסה זה באופן שהפגיעה שלו, מצד ימין מקדימה, דבר שמתיישב במצב שבו הרכב היה במקביל לעגלה.

לאחר בחינת גרסאות הצדדים אני סבור שדין התביעה להדחות, להלן נימוקי:

1.כפי שציינתי בפסקי דין רבים ישנה חשיבות רבה לקוהרנטיות והעדר סתירות בין גרסאות שנמסרו מחוץ לבימ"ש ובין הגרסה שנמסרה בביהמ"ש. הייתי מצפה שכאשר מוגשת תביעה תעשה בדיקה מדוייקת שמא נפלה טעות בגרסה כפי שנמסרה בהודעה על התאונה, וכפי שלמעשה הועתקה, הלכה למעשה, לכתב התביעה.

ברור לחלוטין , כי הגרסה בדבר השתחררות העגלה , אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה שנמסרה ע"י מבוטח התובעת בעדותו בביהמ"ש ויש בדבר כדי להקטין את מידת אמינותו.

2.אינני מסתפק בעניין זה ואני עובר לסתירה נוספת שנראית בעיני גם היא משמעותית, והיא הטענה כי הייתה שמירת מרחק בין 15-20 מ' מרכב מבוטח הנתבעת. שמירה שאם הייתה בפועל מתרחשת הייתה יכולה למנוע אכן את התאונה ולכן לא סביר שהתרחשה.

3.אינני סבור שמיקום הנזקים, וסבירות הנזקים אל מול הגרסאות תומכת בעמדת מבוטח התובעת. יש לזכור כי מדובר ברכבים בירידה, מדובר ביום גשום, ולכן הטענה שמבוטח התובעת פגע בעגלה וכתוצאה מכך סטה הטנדר של מבוטח הנתבעת אל קיר הבטון או קיר ההפרדה, היא בהחלט אפשרית לאור הנזקים ואני דוחה את טענות ב"כ התובעת בהקשר זה.

לאור כל המקובץ דלעיל, דהיינו, העובדה שלא הוכח, כי הגרסה של מבוטח התובעת סבירה מגרסת מבוטח הנתבעת או כי הנזקים תומכים בגרסה זו , ולאור סתירות שהועלו, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם הוצאות משפט כדלקמן:

שכ"ט עדים כמפורט.

למבוטח התובעת – 200 ₪.