הכרעת דין בתיק ת"פ 7786-08 - פסקדין

כתב האישום

באישום הראשון, מואשם הנאשם, קבלן בנין וכוח אדם, בכך כי בין השנים 2003-2005 סיפק לשני לקוחות חברת שייקה אלה וחברת רובינשטיין- להלן: "הלקוחות" חשבוניות מס פיקטיביות  של חברת ע.ב. כוכב העיר ושל חברת א.א.מ.ג. מזרח התיכון - להלן: "החברות" בסך כולל של 4,293,643 ש"ח כאשר המע"מ הגלום בהן היה בסך 644,306 ש"ח, ובכך ביצע עבירה של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חב בו בניגוד לסעיפים 117(ב1) ו 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975.

באישום השני, מואשם הנאשם בכך כי למרות שקבל הכנסות מהלקוחות כמפורט באישום הראשון הדוחות למס הכנסה שמסר לשנים 2003-2004  לא כללו את ההכנסות הללו, והן גם לא הופיעו בפנקסיו. בכך, עבר הנאשם עבירה של קיום פנקסי חשבונות כוזבים ובכוונה להתחמק ממס - עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961, ושימוש בכל מרמה ערמה או תחבולה מזיד ובכוונה להתחמק ממס - עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה.

אישום 1

הנאשם הודה בהודעות שמסר בחקירות מס הכנסה כי נעזר בחברות לקבלת חשבוניות מס כדי למוסרן ללקוחות כדי שיהיה להם כיסוי חשבונאי לעבודות שביצע עבורן. הוא עשה זאת משום שהרשות הפלשתינאית סירבה להוציא לו עוד חשבוניות מיוחדות של הרשות. הנאשם הודה ששילם עמלה בשיעור של 5% לחברות תמורת קבלת החשבוניות. הוא הודה כי עמלה היתה הרווח של החברה עבור הוצאת החשבונית (ת/2 ש' 55-57, 74-79). הגירסה שהשמיע הנאשם בעדותו בבית המשפט שכביכול אותם 5% היו חלק מחישוב המס שציפה שהחברות יעבירו לשלטונות המס היא גירסה כבושה ולא אמינה.

אספקת החשבוניות הפיקטיביות נלמדת גם מעדותה של מנהלת החשבונות של חברת ש. אלה, גב' מרגלית בן הרוש, מנהלת החשבונות של החברה, והמסמכים שערכה במסגרת תפקידה.

לפי פסה"ד שניתן ברע"פ 9008/01 מ"י נ. א.מ. תורג'מן, מהעובדה שנמסרים חשבונית מס המשקפת עיסקה לא אמיתית נלמדת הכוונה להתחמק מתשלום מס הדרושה לצורך קיום יסודות העבירה. במקרה הנדון, הכוונה היתה לסייע ללקוחות מלהתחמק מס באמצעות החש' הפיקטיביות של החברות שהנאשם מסר ללקוחות. טענת הנאשם לפיה לא הפיק כל רווח מהוצאת החשבוניות הפיקטיביות אינה מעלה או מורידה ביחס לאחריותו הפלילית אם כי יכולה לבוא בחשבון במסגרת הטיעונים לעונש.

באשר לחברת רובינשטיין, מהראיות עולה כי חברה זו המשיכה את פעילות של חברת ש. אלה אחרי שנקלעה לקשיים כלכליים. מעדותה של גב' בן הרוש עולה כי העבירות שביצע הנאשם המשיכו באותה מתכונת אחרי שהפעילות עברה מחברת ש. אלה ולחברת רובינשטיין.

אישום 2

אין מחלוקת כי הנאשם לא דיווח על ההכנסות שקיבל מהלקוחות כנגד החשבוניות הפיקטיביות שמסר ולא שילם את מס ההכנסות עבור ההכנסות. הטענה לפיה חשב שהחברות ידווחו על ההכנסות (משום שקיבלו בפועל את הכסף מהלקוחות,ואחרי שניכו את העמלה, העבירו את היתרה לנאשם במזומן) אינה מסירה את אחריותו לדווח. הנאשם לא מסר בחקירתו בפני חוקרי מס הכנסה כי השאיר בידי החברות כספים נוספים לתשלום מס הכנסה. כשנשאל על כך בחקירתו הנגדית, כל שיכל לומר היה "אז בתקופה לא היית מומחה בעניין הזה. היום אני מבין קצת יותר טוב." (עמ' 40 ש' 30). העובדה כי לאחר פתיחת החקירה, שילם הנאשם את המסים המגיעים ממנו יכולה לבסס טיעון לעונש אך אינה פוטרת אותו מאחריות פלילית.

סוף דבר

נוכח האמור, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום כ"ה בתמוז התשע"ב 15.7.12 במעמד הצדדים.