הכרעת דין בתיק ת"פ 561-08

1.      בכתב האישום בתיק זה הואשם הנאשם בהעסקת שני עובדים זרים שלא כדין, בניגוד לסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, בכך שביום 11.12.06 ברחוב קובובי 31 בירושלים, העביד בעבודות ריצוף, ללא היתר לפי חוק עובדים זרים, את ה"ה צלאח אמג'ד ועבידיה ג'מיל, שאינם אזרחי או תושבי ישראל ואשר לא היו מורשים לעבוד בה אצל הנאשם.

2.      בתשובתו לאישום כפר הנאשם בעובדות שנטענו בכתב האישום למעט העובדה כי הוא התקשר עם בעל הנכס ברחוב קובובי 31 (להלן: "הנכס") לבצע עבודות ריצוף בנכס. הנאשם הוסיף וטען כי היה לו קבלן משנה והוא הכחיש את העסקת העובדים הזרים, שפורטו בכתב האישום, על ידו.

3.      יצויין שבשלב ההוכחות שב הנאשם ואישר את טענת התביעה כי הוא נשכר על ידי בעלי הנכס, משפחת קרמר, לבצע עבורם עבודות ריצוף בנכס בהתאם לחוזה מיום 3.12.06 שהוגש על ידי המאשימה (מא/8) וכי במועד הנטען בכתב האישום בוצעו בנכס עבודות על פי אותו חוזה.

4.      במהלך פרשת התביעה הוכיחה המאשימה מעבר לספק סביר את טענותיה בעניין העבדתם בנכס של העובדים הזרים ששמותיהם פורטו בכתב האישום, במועד הנטען בכתב האישום, וזאת באמצעות עדותו של מפקח משרד התמ"ת מיקי שטיינהרט, רשימת העובדים שנערכה על ידו ביום 11.2.06 (מא/1) והודעות העובדים שנגבו (מא/2 ו-מא/3) וכן צילום מן האתר שצולם על ידי מר שטיינהרט (מא/4).

5.      באמצעות תעודת עובד ציבור של רע"ן תעסוקה בית-לחם/חברון, מר עמי קבילו, מיום 28.1.07, הוכיחה התביעה כי אמג'ד צלאח לא היה מורשה לעבוד בישראל ביום 11.2.06 ואילו לעבידיה ג'מיל היה רישיון עבודה בישראל אצל אלי בנין סיני. האמור בתעודה זו מתיישב עם תוכנו של מוצג מא/1, ושתי הראיות מחזקות אחת את השניה, באופן שניתן לקבוע כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי העובדים שצויינו בכתב האישום הועסקו בנכס במסגרת העבודות שהנאשם נשכר לבצע עבור משפחת קרמר, וכי אף לא לאחד מהם היה רישיון לעבוד אצל הנאשם.

6.      על פי ההלכה הברורה שהותוותה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ואושרה על ידי בית המשפט העליון, בנסיבות בהן הוכיחה התביעה כי עובדים זרים הועסקו במסגרת עבודות שבוצעו על ידי הנאשם, קמה חזקה שהעובדים הזרים הועסקו על ידי הנאשם ועל הנאשם מוטל לסתור חזקה זו (ע"פ 20422-01-11 גבריאל אוזן נ. מדינת ישראל, (ניתן ביום 4.8.11), רע"פ 5068/10 עופר יונסוף נ. מדינת ישראל, (ניתן ביום 18.1.11)).

7.      מטעם הנאשם העיד הוא עצמו בלבד. עדותו לא סייעה לו להפריך את החזקה האמורה, אלא אף חיזקה את ראיות התביעה. הנאשם טען באופן סתמי כי העסיק קבלן משנה בעבודות הריצוף בנכס מבלי לנקוב בשמו של אותו קבלן משנה. יתר על כן, הנאשם טען כי הוא יוכל להמציא את ההסכם עם קבלן המשנה ואת החשבוניות שאותו קבלן משנה נתן לו כנגד תשלומים שהנאשם שילם לו (עדות הנאשם, דיון מיום 28.2.11, עמ' 6, שורות 23-24, עמ' 7, שורות 9-10). לבקשת הנאשם ובהסכמת התובע, נקבעה ישיבת הוכחות נוספת על מנת לאפשר לנאשם להציג את הראיות הללו ולהביא לעדות את קבלן המשנה או עדים נוספים. לישיבה שנקבעה במעמד הנאשם ליום 15.5.11, לא התייצב הנאשם.

8.      בנסיבות אלה, איני נותן אמון בטענת הנאשם כי הוא העסיק קבלן משנה בעבודות הריצוף בנכס שאותם ביצע על פי החוזה (מא/8), והמסקנה היא כי הנאשם לא הפריך את החזקה כי הוא העסיק את העובדים הזרים שפורטו בכתב האישום במקום ובמועד שפורטו בו.

9.      אשר על כן החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.

ניתנה היום,  ב' אייר תשע"ב , 24 אפריל 2012, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: