הכרעת דין בתיק ת"פ 49773-11-11

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן - עבירה על סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973. על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.1.10, בסמוך לשעה 20:10, בביתו שבנתניה, מכר הנאשם לניסים אוחנה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 46.82 גרם נטו, תמורת 500 ש"ח.

בישיבת המענה כפר הנאשם במיוחס לו. הוא אישר כי שהה בביתו במועד הנקוב בכתב האישום, אך הכחיש את החזקת הסם ומכירתו. עוד טען כי העד שהפליל אותו, מר אוחנה, זכה לטובת הנאה. טענה אחרונה זו נזנחה במהלך ניהול המשפט עצמו ולא שבה ועלתה עוד, אך מכול מקום לנוכח כפירתו של הנאשם נפרשו בפני מכלול הראיות. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בעדויות ובמסמכים שהוצגו בפני שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי הנאשם מסר את הסם לידיו של אוחנה כנטען. עם זאת, בנסיבות העניין, נותר ספק בנוגע לתמורה שניתנה לנאשם, אם בכלל, תמורת מסירת הסם, ועל כן החלטתי להרשיעו בעבירה של אספקת סם, חלף עבירת הסחר. להלן יובאו נימוקיי.

עדויות השוטרים:

במסגרת הליך שמיעת הראיות העידו בפני השוטרים אילן אבילביץ (להלן: "אבילביץ"), ירון ימין (להלן: "ימין") ואסף פרץ (להלן: "פרץ"). כמו כן הוגשו דו"חות הפעולה, דו"חות התצפית ודו"חות העיכוב שערכו עדים אלה. עיון בדו"חות אלה, אשר הוגשו בהסכמה ומרבית תוכנם אינו שנוי כלל בחלוקת, מעלה כי ביום 6.1.10, החל מהשעה 17:30, בוצעה פעילות משטרתית יזומה, אשר כוונה כלפי הנאשם, על יסוד קיומו של מידע מודיעיני על פיו הוא עוסק בסחר בסמים מתוך ביתו. במסגרת פעילות זו, ולאחר תדרוך שהועבר על ידי ראש הצוות פרץ, התמקמו אבילביץ וימין, בשתי נקודות תצפית שונות לעבר דלת ביתו של הנאשם ברחוב גורדון בנתניה, אשר אפשרו להם להבחין בכל אדם שהתקרב לבית הנאשם או נכנס אליו. פרץ עצמו המתין בקרבת מקום ברכב משטרה, על מנת לשמש כגיבוי ולסייע בהובלת עצורים לתחנה.

בדו"חות הפעולה שערכו ימין ואבילביץ קיים תיאור מפורט של תוצאות התצפית, במהלך השעות בהן שהו במקום ובחנו את המתרחש בבית הנאשם ובקרבתו. כך למשל, מתועדים בדו"חות אלו דיווחים, אשר אינם רלבנטיים לענייננו, לפיהם נכנסו אל הבית ויצאו ממנו מספר נשים. מכול מקום, על פי האמור בדו"חות, נצפה הנאשם עצמו מגיע לדירתו ונכנס אליה בשעה 19:02. בהמשך, בשעה 20:05, זיהה ימין שני בחורים, האחד בעל חולצה לבנה והשני לבוש בקפוצ'ון בצבע אפור ולבן, כשהם מגיעים מרחוב ששת הימים לכיוון רחוב גורדון. השניים הגיעו אל הכניסה לשביל ביתו של הנאשם, שם נעצר בעל החולצה הלבנה ואילו חברו, הלבוש בקפוצ'ון, נכנס לשביל. ימין מיהר לדווח על כך לאבילביץ, אשר הבחין ממקום תצפיתו באדם בעל הקפוצ'ון מתקדם לעבר דלת ביתו של הנאשם ודופק עליה. הדלת נפתחה ואותו אדם נכנס פנימה. בינתיים, כאמור בדו"ח שערך ימין, נותר בחוץ בעל החולצה הלבנה, אשר " היה נראה לחוץ וכל הזמן הסתכל לצדדים ואף לעבר ביתו של הנאשם" (ת/5, אמצע העמוד השני). בשעה 20:10 לערך אף נצפה אותו בחור כשהוא משוחח בטלפון.

7 דקות לאחר כניסתו לבית, בשעה 20:12, זוהה הבחור הלבוש בקפוצ'ון ע"י אבילביץ יוצא מדירתו של הנאשם והולך על השביל לעבר חברו. ימין הבחין במפגש בין השניים ובכך שהחלו הולכים יחדיו בצדו הימני של רחוב גורדון, לעבר רחוב ששת הימים. בשלב זה הורה פרץ לתצפיתנים לחבור זה לזה ולעצור את השניים על מנת לבדוק האם הם מחזיקים ברשותם סמים. ימין החל עוקב אחריהם, בעוד אבילביץ עוזב את המקום ששימש לו לתצפית וממהר להצטרף אל ימין, על מנת לסייע לו בתיקול החשודים. את שארע מיד לאחר מכן תיאר ימין בדו"ח הפעולה ת/5 באופן הבא:

"כאשר הם הגיעו לרחוב ששת הימים הנ"ל פנו ימינה לעבר רחוב ויצמן... כאשר הם פנו ימינה הבחנתי בבחור עם הקפוצ'ון, אשר היה ימני לבחור השני, מוציא דבר מה מכיסו ומעביר זאת לבחור השני, אשר עמד לשמאלו. הבחור עם החולצה הלבנה לקח בידו השמאלית את הדבר מה והכניס זאת לכיס החולצה שלו בצד ימין. יש לציין שהמרחק ביננו היה בערך 10 מטרים. כמו כן אני הייתי מאחוריהם כך שהם לא יכלו להבחין בי. כמו כן יש לציין שהייתה ראות טובה ותאורת הרחוב הייתה טובה כך שיכולתי לזהות הנ"ל"

בסמוך לאחר העברת החפץ כמפורט לעיל, בפינת הרחובות ששת הימים וגורדון, הצטרף אבילביץ אל ימין במעקב אחר החשודים וכעבור זמן קצר ניגשו הבלשים אל השניים, הזדהו בפניהם ועיכבו אותם לחקירה. ימין עיכב את בעל החולצה הלבנה, אשר הזדהה בשם שלמה מרזן. במהלך העיכוב שאל ימין את מרזן היכן הסמים. מרזן לא השיב אך הוציא בידו השמאלית דבר מה, אשר זוהה על ידי ימין כסם מסוג חשיש, ומסר אותו לשוטר. למען הסר ספק, אין מחלוקת כי החומר שנתפס בידי מרזן כאמור לעיל הנו למעשה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 46.82 גרם נטו, כמפורט בחוו"ד מז"פ ת/8.

במקביל, עיכב אבילביץ את בעל הקפוצ'ון, העונה לשם ניסים אוחנה. בחיפוש על גופו לא נמצא דבר אך לאחר תפיסת הסם בידי מרזן הוחלט לעכב את שני החשודים לתחנה. פרץ הגיע למקום והחשודים נכנסו לרכב והובאו לתחנה. בדו"ח הפעולה ת/1 מציין אבילביץ כי כאשר ישב עם ניסים אוחנה בניידת, בטרם נכנסו אליה מרזן וימין, אמר לו ניסים כי " שלומי אמר לו לקנות בקרדיט". אמרה זו באה לידי ביטוי מפורש גם במקום המיועד לתגובת המעוכב בדו"ח העיכוב ת/2 המתייחס לאוחנה. בדו"ח הפעולה ת/10 שערך פרץ מתוארת נסיעה שקטה לתחנת המשטרה, ולאחריה מפורט תוכנה של שיחה שניהל עם ניסים אוחנה בתחנת המשטרה. על פי האמור בדו"ח, שאל פרץ את אוחנה אצל מי היה והוא ענה " אצל אשר". אוחנה נשאל כמה זמן הוא מכיר את אשר והשיב " הרבה זמן, בערך שנה" וכשנשאל מה קיבל מאשר ענה " הוא רק הראה לי את החתיכה". עוד נשאל אוחנה האם מסר לאשר כסף והשיב " כן, שש מאות ש"ח".

כל אחד מהשוטרים נחקר בחקירה נגדית קצרה, אשר בה ניתן דגש לא מבוטל לאפשרות כי כלפי ביתו של הנאשם נוהלו תצפיות גם בימים סמוכים אחרים, ולא רק ביום המוזכר בכתב האישום. השוטרים לא שללו אפשרות זו, אך הבהירו כי אינם זוכרים כיום האם נטלו חלק בפעולות תצפית נוספות לעבר ביתו של הנאשם במועדים סמוכים. עם זאת, ציין אבילביץ כי יתכן שכוונתם להמשיך בפעילות ולאתר קונים נוספים היא שמסבירה מדוע לא נעצר הנאשם באותו יום, אלא רק בחלוף מספר שבועות, ומדוע לא נערך בביתו חיפוש באופן מידי.

טענה נוספת שביקש ב"כ הנאשם לקדם באמצעות חקירת השוטרים הייתה הטענה כי דאגו להעביר לניסים אוחנה את המסר כי עניינם ממוקד בעיקר בנאשם. פרץ נחקר על כך מפורשות ושלל נחרצות את הטענה שאמר לאוחנה שהנאשם הוא שחשוב לשוטרים (עמ' 22 ש' 9-10). עוד ראוי להזכיר במסגרת הפרק הנוכחי את תשובותיו של ימין בנוגע לטיבו של החפץ שהועבר מאוחנה למרזן, כמפורט ב-ת/5. ימין עומת בעדותו עם האפשרות כי מדובר היה בסיגריה בלבד, והבהיר כי בשל קרבתו הרבה לחשודים יכול היה להבחין בכך שאין מדובר בסיגריה אלא בחפץ גדול יותר, גדול במעט ודק במקצת מקופסת סיגריות (עמ' 16 ש' 3-7, עמ' 17 ש' 7-9).

עדות ניסים אוחנה:

בעקבות עיכובו כמפורט לעיל, נחקר אוחנה ביום האירוע, 6.1.10, בשעה 21:32, בחשד לרכישת הסם והעברתו לאחר. בפתח הודעתו זו - ת/3 - תיאר אוחנה כיצד התקשר אליו מרזן וכיצד נדברו להיפגש בסביבות השעה 20:00 בפינת הרחובות גורדון וששת הימים. לאחר מכן מסר כי: " מהצומת הלכנו אל הבית של אשר הפרסי ברחוב גורדון כי שלומי רצה לקנות ממנו כיף. כשהגענו לבית של אשר שלומי ביקש ממני לקחת את הכסף ממנו, 550 ש"ח, ולהיכנס לאשר ולקנות את הכיף. שלומי אמר לי תיכנס ותקנה ואני אחכה לך בחוץ. לקחתי משלומי את הכסף ונכנסתי לבית של אשר... אני נכנסתי עם אשר לחדר ליד המטבח ואשר הוציא חצי פלטה מהכיס של המכנסיים שלו ונתן לי אותה. אני נתתי לאשר את הכסף. אשר ספר את הכסף ואני חושב שהוא שם אותו בכיס אח"כ. אני לקחתי את החצי פלטה מאשר והחזקתי אותה ביד שלי ויצאתי החוצה מהבית של אשר. הלכתי לשלומי עם החצי פלטה ביד שלי ונתתי לו אותה בכניסה של הבניין. שלומי אמר לי תודה והלכנו מהמקום ואחרי כמה דקות עצרו אותנו הבלשים" (ת/3 ש' 3-11). עוד הוסיף והסביר אוחנה ב-ת/3 כי מרזן נשאר בחוץ על מנת לדבר בטלפון, ולכן ביקש מאוחנה להיכנס ולקנות את הסם. כמו כן סיפר כי הוא מכיר את הנאשם מעבודתם המשותפת במלצרות.

בחלוף מספר שבועות, ביום 31.1.10, ככל הנראה בעקבות מעצרו של הנאשם, זומן אוחנה לחקירה נוספת. בפתח הודעתו ת/4, לאחר שהוסברו לו טיב החשדות נגדו, ציין אוחנה כי: " אין לי מה להוסיף ממה שאמרתי בפעם שעברה. סיפרתי את מה שהיה וזה האמת" (ת/4 ש'1). בהמשך, מסר אוחנה פרטים נוספים לגבי מקום מגוריו של הנאשם, תיאורו הפיזי ותיאור החדר בו בוצעה רכישת הסם מהנאשם. עוד עולה מחומר החקירה כי למחרת היום, ביום 1.2.10, זומן אוחנה לתחנה פעם נוספת לצורך ביצוע עימותים, אך הוא הודיע לחוקר שהוא מפחד לבצע עימות עם הנאשם או עם מרזן. על פי המפורט במזכר ת/9 מטעמו של החוקר גדעון חלפון, מסר אוחנה שהוא " לא רוצה בעיות ומה שהוא אמר זה כתוב וזהו".

בבית המשפט, לעומת זאת, מסר אוחנה גרסה חדשה ושונה לגבי מקורו של הסם. הוא ציין אמנם כי הוא מכיר את הנאשם מזה שנים, על רקע של עבודה משותפת במלצרות, וכי קיים ביניהם קשר חברי במסגרתו הוא נוהג מפעם לפעם לבקר בביתו של הנאשם, לשוחח ולשתות כוס קפה, כפי שעשה גם ביום האירוע, אך הכחיש את הטענה כי רכש את הסם מהנאשם. לדבריו, נסעו הוא ומרזן מוקדם יותר באותו ערב במונית לטייבה, ושם רכשו את הסם שנתפס מאוחר יותר על ידי השוטרים ברשותו של מרזן.

מטבע הדברים הוכרז אוחנה כעד עוין והוא נחקר על ידי ב"כ המאשימה בחקירה נגדית. כשנשאל העד מדוע לא מסר כבר בחקירותיו במשטרה על כך שרכשו את הסם בטייבה, טען כי היה תחת השפעת כדורים פסיכיאטריים ועל כן מסר את מה שמסר. עוד טען כי לא הובן כהלכה על ידי השוטרים, כשנרשם מפיו ב-ת/3 שהתבקש על ידי מרזן לרכוש עבורו סמים מהנאשם. בהמשך, מסר אוחנה כי מרגע הקנייה בטייבה הוחזק הסם על ידי מרזן, וכשנשאל אם כך מה העביר לו כמפורט בדו"חות השוטרים טען כי מדובר בסיגריה. עם זאת, כשעומת עם העובדה לפיה בהודעתו ת/3 אישר העברת הסם למרזן, אישר שיתכן והתבלבל ושהוא זה שהחזיק בסם שנרכש בטייבה והעביר אותו למרזן כמתואר על ידי השוטרים (עמ' 11 ש' 9-19).

בהמשך, נחקר אוחנה גם על ידי הסנגור המלומד, אשר ביקש לאשש באמצעות העד את התזה לפיה עודדו השוטרים את אוחנה למסור גרסה מפלילה נגד הנאשם. ב"כ הנאשם הטיח בעד כי החוקרים אמרו לו שהם מעוניינים בנאשם ולא בו, אך ניסיונו לא עלה יפה ואוחנה השיב כי היה תחת השפעת כדורים ועל כן אינו זוכר את תוכן החקירה (עמ' 14 ש' 17-19). עוד נשאל אוחנה על ידי הסנגור כמה כסף קיבל ממרזן על מנת לשלם עבור הסם. אוחנה עמד על כך שמדובר בסכום של 550 ש"ח (עמ' 15 ש' 7-12).

גרסת הנאשם:

בעדותו בבית המשפט חזר הנאשם על הגרסה הלקונית אותה מסר בעת שנחקר במשטרה בליל 28.1.10, כמפורט בהודעתו ת/7, ולפיה לא סחר בסמים ולא מכר לאוחנה או לכל אחד אחר סם מסוג חשיש. במהלך חקירתו במשטרה לא זכר הנאשם מה עשה במועד הרלבנטי, דהיינו ביום 6.1.10 (ראו ת/7 ש' 25-26), אך בעדותו בבית המשפט נזכר הנאשם כי אוחנה אכן ביקר בביתו באותו ערב והשניים שתו קפה ושוחחו. יחד עם זאת, עמד הנאשם על טענתו כי לא הייתה ביניהם כל פעילות הנוגעת להחזקת או מכירת סמים.