הכרעת דין בתיק ת"פ 462-08

1.            בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]      התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשם 2 מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

2.            נגד הנאשמת 1 וכנגד הנאשם 2 הוגש ביום 14.8.08 כתב אישום בגין העסקת ארבעה עובדים זרים בלא היתר. לפי כתב האישום הנאשמים העסיקו את העובדים בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק"). בנוסף לכך, נאשם 2 הואשם גם בעבירה על סעיף 5 לחוק - אחריות נושא משרה.

3.            על פי כתב האישום, ביום 20.6.05 בשעה 09:20 או בסמוך לכך, הנאשמים העסיקו ברחוב יצחק בן נחום 1 בירושלים (להלן: "האתר") בלא היתר כדין, ארבעה עובדים זרים שעסקו בעבודות בניה וניקוי פסולת.

4.            העובדים לא היו במועד הרלבנטי אזרחי ישראל או תושבי המדינה ולא היה רשאים לעבוד אצל הנאשמים.

5.            על פי תיאור המקרה (מא/1) נמצאו באתר ארבעה עובדי שטחים ושני עובדים נוספים בעלי היתר כדין על שם הנאשמת 1 (להלן: "החברה").

6.            במועד ההקראה, הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") כפר בכתב האישום נגדו וטען כי אינו מייצג את החברה (עמ' 6 לפרוטוקול). ביום 16.1.10 שלח ב"כ הנאשמים הודעה לפיה החברה כופרת במיוחס לה על פי כתב האישום.

7.            מטעם המאשימה העידו מר המפקחים מר מיקי שטיינהרט ומר ערן בכר. כן הוגשה תעודת עובד ציבור של מר עמי קביליו (מ/5). מטעם הנאשמים העידו הנאשם, מר מחמוד עלי אלחג'גלה, מר אחמד רמדאן שקיראת ומר חמדי שקיראת.

הכרעת הדין

המסגרת הנורמטיבית

1.            העבירה נשוא כתב האישום הינה העסקת עובד זר ללא היתר, בניגוד לסעיף 2(א)(2) לחוק. לשון הסעיף הינה כדלקמן:

" 2. (א) מעביד שעשה אחד מאלה-

...

(2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג;

דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד - דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה".

2.            סעיף 1 יג' לחוק קובע, כי:

"(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.

(ב) היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג ששר הפנים קבע לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל".

3.            הפסיקה דנה בתכלית העומדת בבסיס העבירה נשוא האישום ושעומדת בבסיס האכיפה: