הכרעת דין בתיק ת"פ 42/10

1.         לפני בקשת הנאשם להימנע מהרשעתו בעבירה לפי סעיף 2 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-       1991 (להלן - חוק עובדים זרים).

2.         השתלשלות העניינים

א.         הנאשם הואשם בביצוע שתי עבירות של העסקת עובדים זרים בלא היתר כדין, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991. עבירה אחת מיום 15.5.05, והשניה מיום 1.6.05.

ב.         ביום 3.3.11 התקיים דיון, ובו הציע ב"כ המאשימה כי  הנאשם יודה בעבירות המיוחסות לו, ואז תסכים המאשימה להפחית את הקנס המבוקש, ובלבד שהנאשם יורשע. עוד הוסיף כי נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם הוא מסכים כי יתבקש תסקיר קצין מבחן (להלן - תסקיר) בעניינו של הנאשם, וכך אכן נעשה.

בבקשת הנאשם מיום 16.3.11, צוין כי הנאשם מבקש כי לא יורשע. זאת נוכח הודעת מעסיקו (נספח ג לבקשה) כי אם יורשע, יאלץ מעסיקו לפטרו.

ג.          ביום 5.7.11 הודיע הנאשם  כי התקבל אצלו זימון לראיון בבית חולים לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור (נספח א). בהודעתו זו טען כי מאחר שהעבירה הינה כלכלית במהותה ועונש מאסר אינו עומד על הפרק, אין מקום להשית עליו חלופת מאסר- עבודות שירות לתועלת הציבור. 
המאשימה חזרה על עמדתה כי יש להרשיע את הנאשם. 

ד.         ביום 16.8.11 הוגש תסקיר בעניינו של הנאשם. בתסקיר זה פורטו נסיבות חייו: מצבו הבריאותי, מות אשתו ממחלה וכן היותו אב מפרנס לששה ילדים הסמוכים על שולחנו. עוד נאמר, כי מומלץ שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עבודות שירות חלף הקנס.

3.         טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה טוען כי מלבד שתי העבירות דנן, הושתו על הנאשם בעבר קנסות בגין עבירות דומות: האחת מיום 27.7.03, והשניה מיום 27.1.04. האמור מצביע על כך כי הנאשם הינו עבריין מועד, והשתת קנס לבדה לא הרתיעה אותו מלחזור ולעבור על עבירה זו פעמיים נוספות. משכך, אין להסתפק בעונש בלבד, ויש להרשיע את הנאשם. הימנעות מהרשעה פוגעת בתכליות העומדות בבסיס חוק עובדים זרים, הדבר נעשה במקרים חריגים בלבד, וענייננו אינו נמנה עמהם.

ב"כ הנאשם סמכה ידיה על האמור בתסקיר, וביקשה להימנע מהרשעת הנאשם. עוד ציינה, כי הרשעת הנאשם תפגע ביכולתו להתפרנס נוכח הודעת המעסיק (נספח ג' לבקשה מיום 16.3.11).

דיון והכרעה

4.         בדיון שהתקיים ביום 3.3.11 הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו (ע' 4 ש' 19-21). מכאן, שעצם ביצועה של העבירה אינו שנוי במחלוקת. משנמצא נאשם אשם במיוחס לו, יש להרשיעו ולגזור עליו עונש בהתאם (עפ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י נח(4) 869). עם זאת, ניתן להימנע מהרשעה בהתקיימם של שני תנאים מצטברים:

"הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" ע"פ (עליון) 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337).

צו מבחן ללא הרשעה יינתן במקרים נדירים ויוצאי דופן, שבהם יש להעדיף את השיקולים לקולא על פני שיקולי הענישה וההרתעה (ע"פ 29/05 סמי סוויסה נ' מדינת ישראל (11.9.06) להלן- " עניין סוויסה"). נבחן את קיומם של שיקולים אלו בענייננו.

5.         פגיעה חמורה בנאשם

במכתבו של מעסיקו של הנאשם מיום 16.1.11 נכתב כך:

"...הריני להתריע שהרשעה שכזו לעובד החברה אצלנו אינה מקובלת ובמקרה זה נאלץ לפטרך למרות שביעות רצוננו מעבודתך. היות ואיננו יכולים להעסיק בעל עבר בפלילים בפרויקטים בחברה הציבורית" (נספח ג' לבקשה מיום 16.3.11).

משמע שאם יורשע הנאשם, הוא יאבד את מטה לחמו. אמנם, הנאשם לא הוכיח כי לא יוכל למצוא עבודה חלופית בתחום עיסוקו אצל מעסיק אחר, או כי להרשעתו תהיה השפעה מכרעת על אפשרות השתכרות עתידית. ואולם, נוכח מצבו הבריאותי של הנאשם, דומה כי יקשה עליו למצוא פרנסה חלופית. מכל מקום, מציאת מקום עבודה אינה פשוטה, וקיים חשש כי עד אז (אם בכלל) יוותרו הנאשם והתלויים בו בלא פרנסה.