הכרעת דין בתיק ת"פ 37954-03-10

1.         התוצאה אליה הגעתי הינה, כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין תשל"ז  1977 (להלן: " החוק") ולהרשיעו ביתרת העבירות נשוא כתב האישום שהוגש כנגדו - פריצה לרכב, לפי סעיף 413 ו' לחוק - בשני מופעים; גניבה מרכב, לפי סעיף 413 ד' (א) לחוק - בשני מופעים; ניסיון פריצה לרכב, לפי סעיפים 25 ו- 413 ו' לחוק וחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 ה' לחוק.

2.         כתב האישום כולל ארבעה אישומים שונים.

מעובדות האישום הראשון עולה כי ביום 23.9.09, בסמוך לשעה 04:45, ברחוב פרלשטיין 14 בעיר בת-ים, התפרץ הנאשם לרכב מסוג "סיטרואן", מ.ר. 66-600-61, השייך למר יצחק גורמזנו, בכך שניפץ שמשה שמאלית קדמית של רכב המתלונן וגנב מתוכו אוגדן תקליטורים, 30 תקליטורים וכבל מתאם למכשיר טלפון נייד.

מעובדות האישום השני עולה כי בו ביום, במקום ובזמן, התפרץ לנאשם לרכב מסוג "מיצובישי", מ.ר. 67-548-14, השייך לגב' זיוה עוז, בכך שניפץ שמשה קדמית ימנית וגנב מתוכו פנל של רדיו דיסק, כבל מתאם למכשיר ג'י.פי.אס, שני תקליטורים, "איזי פארק", מסמכי רכב וספר טיולים.

מעובדות האישום השלישי עולה כי בו ביום, במקום ובזמן, ניסה הנאשם להתפרץ לרכב מסוג "דייהטסו", מ.ר. 45-046-67, השייך למר סלמון ביל, בכך שהכה ברכב באמצעות ברזל וניסה לשבור שמשה ימנית. מעשי הנאשם גרמו לשריטות בחלון רכב זה.

מעובדות האישום הרביעי עולה כי ביום 29.9.09, בסמוך לשעה 03:50, ברחוב השקמה בעיר בת-ים, החזיק הנאשם בשתי שקיות שהכילו נעליים ותיקים החשודים כגנובים, מבלי שהניח את הדעת כי רכש את החזקה בהם כדין.

3.         הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי בעתות הרלוונטיות לכתב האישום היה דר רחוב וישן באזור רחוב פרלשטיין בעיר בת-ים, תוך שצרך סמים מסוכנים.

עוד נטען כי הודיית הנאשם כפי שנשמעה במסגרת הודעתו בחקירתו במשטרה לעניין האישומים הראשון והשלישי, נגבתה בדרך פסולה, משהופעל עליו לחץ וקדמה לה אלימות לא מידתית מטעם השוטרים. כבר אציין כי על אף שהועלתה טענת זוטא בנושא זה, לא התבקש ניהולו של משפט זוטא ו"אבות הפסול" הנטענים נדחקו לקרן זווית דיונית.

עוד טען הנאשם כי התעורר ושמע רעשים של שבירת דלתות. אז, ראה "מכר" הפורץ לרכבים, שמסר לו שכבר פרץ לרכבים אחרים וכעת מנסה לפרוץ לרכבים באזור. מאוחר יותר, הבחין הנאשם במרדף שניהל עד התביעה אחר אותו מכר שעל גבו תיק גב.

באשר לאישום הרביעי, אישר הנאשם כי אחז בשתי שקיות וטען כי מצא אותן ברחוב ואין הן נכס חשוד כגנוב.

פרשת התביעה - דיון והכרעה

4.         רס"ר אורי וייסלוביץ' גבה את הודעות הנאשם שהוגשו וסומנו ת/1 ו- ת/2. מת/1 מיום 23.9.09 עולה הודיית הנאשם במיוחס לו באישומים הראשון והשלישי. זו מפורטת, קשורה לעובדות לאשורן ולא עולים ממנה פגמים בשיקול דעתו, מחשבתו והתבטאותו של הנאשם, שפירט את מעשיו ואף הביע צער וחרטה בגינם.

בתחילת הודעתו ת/1, ביקש הנאשם להכחיש מעורבותו במיוחס לו. לאחר שנמסר לו כי: " ראו אותך פורץ וכן שברחת נפלו ממך חפצים שנגנבו מהרכבים", השיב: " אני רוצה לספר את האמת. אני באתי לשם כי אני רעב אין לי מה לאכול ורציתי לפרוץ לרכב להשיג לי אוכל מהרכוש שאני אמכור מהרכב. היה רכב צבע שחור גיפ קטן כזה גבוה צו לא ארוך. ניסיתי לפרוץ אותו לא הצלחתי. נתתי מכות עם ברזל שמצאתי שם. ניסיתי לשבור את החלון הימני קדמי לא של הנהג של זה לידו. לא הצלחתי. המשכתי לרכב הבא לידו. איפה שהוא ראה אותי... שהבחור הזה ראה אותי. לקחתי ברזל ונתתי מכה חזקה בחלון הנהג. הגיפ עשה רעש ואזעקה אז עברתי לרכב השני. את חלון הנהג שברתי. לקחתי משם דיסקים בינהם את הדיסק שיש פה המעטפה של אתי אנקרי. ש. איפה היו הדיסקים באוטו", ת. היו בדלת הנהג" (ר' ת/1 שו' 1-23).

בנוסף, תיאר הנאשם כי השליך תיק שהכביד עליו משום ש"הבחור" שרדף אחריו התקרב אליו. כן אישר שחזר לזירת כתב האישום משום תחושות חרטה על מעשיו ורצונו לאתר את התיק שהשליך (ר' ת/1 שו' 30-42).

הנאשם סיכם ביוזמתו, לאחר שנשאל אם יש לו מה להוסיף, כי: " אני מצטער כואב לי על הנזקים שאני עושה אבל הרווחה לא עוזרים לי ואין לי ברירה אין לי אוכל".

בת/2 - הודעתו מיום 1.10.09, טען הנאשם כי אין לו כל מעורבות בפריצה לרכב, אך זאת אך ביחס לרכב אחד וטען שמסר: " דברים לא אמיתיים" אך גם זאת רק ביחס לתיק שהשליך מגבו כטענתו בת/1.

מר וייסלוביץ' לא עומת בחקירתו עם אלימות ואיומים שנטען שהופנו כלפי הנאשם טרם מסירת הודייתו נשוא ת/1. דומה כי ההגנה ביקשה להתמקד בהקשר זה בסוגיית מצבו הפיזי של הנאשם בעת גביית הודעתו, מחמת "קריז" נטען בו היה שרוי.

אמנם, חקירתו הנגדית של העד העלתה אישורו כי הנאשם: " נראה כנרקומן", אך לא עלה ממנה נתון שנצרב בזיכרונו, מכוחו יכל לדעת אם בעת גביית הודעות הנאשם, הוא היה מצוי תחת השפעת סמים מסוכנים אם לאו.

העד הכחיש כי הבטיח לנאשם שישוחרר ככל שימסור גרסה הקושרת אותו לביצוע העבירות