הכרעת דין בתיק ת"פ 31086-07-10

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני פרטי אישום: האחד בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים והאחר בעבירה של איומים. כולן מכוונות כלפי אשתו היא המתלוננת.

המתלוננת סיפרה בעדותה בבית המשפט כי היא נשואה לנאשם מזה כעשר שנים ולהם שלושה ילדים משותפים.

ביום 23/3/10 נתגלע בינה לבין הנאשם ויכוח סוער באשר למפתחות הרכב, שכן הנאשם סרב למסור לה את המפתחות. משניגשה אליו המתלוננת וביקשה ליטול את המפתחות, הוא איים עליה ואף הדף אותה לאחור.

לדברי המתלוננת הוא איים על חייה, אמר כי ירצח אותה, יעשה אותה נכה, ימרר את חייה  וכי על גופתה המתה ימסור לה את המפתחות.

לדבריה של המתלוננת היא חשה פחד עז אותה עת.

המתלוננת עומתה עם טענת הנאשם כי דבריו אליה הסתכמו בכך שאמר לה כי ילחם בה בבית המשפט והכחישה את הדברים. היא עמדה על כך כי הנאשם איים על חייה. עוד הכחישה המתלוננת את הטענה כי היא מעלילה על הנאשם עלילה כיוון שביטלה הסכם ממון שהיה אמור להחתם ביניהם ולדבריה , הסכסוך ביניהם תלוי ועומד בבית המשפט.

בחקירה הנגדית הוטח במתלוננת כי בתלונתה במשטרה כל שמסרה היה כי הנאשם קילל אותה ואמר לה כי על גופתה המתה ימסור את מפתחות הרכב, אך לא מסרה על איומים נוספים. המתלוננת השיבה כי הנאשם איים גם באיומים נוספים כי יעשה אותה נכה. וכי כחודש לפני כן נהג לאיים עליה כל העת כפי שפרטה לעיל.

משהוטח במתלוננת כי היא ניסתה לחטוף מידיו של הנאשם את מפתחות הרכב, היא התקוממה כנגד טענה זו וציינה כי הרכב הינו שלה וכי ניסתה ליטול את מפתחות הרכב מידיו אלא שהנאשם סרב. המתלוננת אף דחתה את הטענה כי הנאשם הדף אותה על מנת להסיט את ידה, אלא שלטעמה, הוא דחף אותה ואף הדגימה כיצד עשה זאת.

משחזרו שאלות אלה שבה המתלוננת ועמדה על דעתה כי הנאשם איים עליה באותו מעמד ואף היה מאוד תוקפני משסרב למסור לה את המפתחות.

המתלוננת אישרה כי קיים סכסוך בינה לבין הנאשם אודות הרכוש,אך הכחישה את הטענה כי היא עומדת על כך שתקבל את בית המשפחה. לדבריה היא חפצה לקבלת את מחצית הרכוש.

עוד אישרה המתלוננת כי רק משנשאלה על ידי החוקרים האם איים עליה הנאשם בעבר ציינה כי  כחודש קודם לכן, איים עליה הנאשם ברצח. היא הסבירה כי בשל כך לא הגיעה קודם לכן אל המשטרה לע מנת להתלונן ובחרה לעשות כן רק משהדבר הפך להיות "פיזי" ואז הרגישה איום על חייה.

משנתבקשה להסביר מדוע חשה דוקא אז תחושה של איום, הבהירה: "הוא נטרל אותי מהחיים שלי, הייתי צריכה לנסוע, הוא הפעיל עלי כוח פיזי. כן הלכתי והתלוננתי באותו יום, כי הגיעו  מים עד נפש".

מאחר שבמהלך חקירתה של המתלוננת עלה נושא הגשת תלונות נוספות בין על ידיה ובין על ידי הנאשם, בוררו הדברים ועלה כי המתלוננת הגישה תלונה אחת נוספת נגד הנאשם אשר נסגרה מן הטעם של חוסר ענין לציבור. חומר זה הועבר אל ההגנה וכתוצאה מכך, זומנה המתלוננת בשנית להשלמת עדותה.

המתלוננת אישרה כי ביום 13/4/10 פנתה אל בית המפשט לענייני מפחה על מנת להוציא צו כנגד הנאשם והציגה בבקשתה גם את התלונה מיום 23/3/10. המתלוננת אישרה כי היתה מיוצגת על ידי עו"ד באותו הליך, אך הבהירה כי לא הוסבר לה מהו תוקף הצו ועד מתי יחול כנגד הנאשם.

המתלוננת אישרה כי אכן ביום 19/7/10 הגיע הנאשם אל ביתה ודפק על דלתה ועל כן התקשרה אל המשטרה ודיווחה כי הוא מפר את הצו שהוצא כנגדו ומשהגיעו השוטרים הציגה בפניהם  את הצו הנזכר.

משהטיחה בה ב"כ הנאשם כי למעשה, הציגה המתלוננת בפני השוטרים צו חסר כל תוקף, הבהירה המתלוננת כי היא קיבלה צו מבית המשפט האוסר על הנאשם להתקרב עליה ועל כן, מבחינתה, הצו תקף לחלוטין ואמור היה להגן עליה מפני הנאשם ולא ידוע היה לה דבר על תוקפו מבחינת הזמן.

משהוטח במתלוננת כי סמוך לפני הגעת הנאשם לביתה, התקשרו אליה מן המשטרה על מנת לדווח על הגעתו, צינה כי הדבר אינו זכור לה.

היא אישרה כי ידוע היה לה על צו שהוציא  הנאשם בבית הדין הרבני נגד בן זוגה דאז, אולם צו זה הועבר אליה באמצעות הדואר ולא זכור לה כי מאן דהוא התקשר אליה באשר לצו זה מן המשטרה.

הוגש פרוטוקול הדיון של בית המפשט לענייני משפחה מיום 13/4/10 _נ/1) בבקשתה מבית המשפט למתן צו, חזרה המתלוננת על טענותיה כנגד הנאשם כפי שהעלתה אותן בעדותה בפני, לרבות האירוע הנזכר מחודש מרץ 2010 והאיומים שקדמו לו.