האישום
1. הנאשם, יליד שנת 1976, תושב גבע בנימין, מואשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
על פי כתב האישום, ביום 17.11.08 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, ברח' יחזקאל בירושלים, תקף הנאשם שלא כדין וללא הסכמתו את יניב לב ארי בורמד (להלן:
"המתלונן"), בכך שהכה בו באגרוף בפניו, דחף אותו, בעט בו בידו, ודקר אותו באמצעות חפץ חד בירך. באותן נסיבות, המתלונן העיר לנאשם על כך שנהג בפראות ובצורה לא זהירה, הנאשם יצא מרכבו והחל מקלל את המתלונן ותוקף אותו כמתואר לעיל. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן אודם ונפיחות בזיגומה השמאלית, פצע דקירה שטחי באספקט קדמי של ירך ימין, כאב ונפיחות באצבע שמאל, שהן חבלות של ממש.
תשובת הנאשם לכתב האישום
2. בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו. לטענתו, עבד כנהג בחברת גיל מזרחי, חברה לחלוקת מצרכי מזון. כשעמד בצומת, המתלונן העיף עליו סיגריה כי עקף אותו. כששני הנהגים נעצרו בצומת, שאל המתלונן למה עקף אותו ומעצבים מבחינת אגו, המתלונן הוא שנתן לו אגרוף בלסת.
העדויות
3. שתי עדויות נשמעו לפניי. עדות המתלונן ועדות הנאשם.
המתלונן העיד, כי עת נהג ברכבו הגיע לצומת ברח' עזרא בירושלים ונסע ישר. הנאשם החל לפנות ימינה, לא עצר בתמרור "עצור" ולא שם לב שהמתלונן בא משמאלו. המתלונן "שבר" שמאלה ועלה על המדרכה והנאשם המשיך לנסוע. המתלונן מסר שנהג אחר הנאשם לכיוון רח' יחזקאל ואז הם נפגשו ברמזור. המתלונן פתח את חלון רכבו ואמר לנאשם שהוא "נוהג פרוע" ולא ראה אותו כלל. הנאשם הגיב בכעס וזלזול והמתלונן אמר לו "תודה רבה" ובא לסגור את החלון. בתגובה, אמר לו הנאשם "מה הבעיה שלך", ונתן לו אגרוף בצד שמאל. המתלונן עצר את הרכב, הרים את בלם היד, יצא מרכבו ואמר לנאשם שיחזור לרכבו כי הדברים יצאו מכלל שליטה, ודחף את הנאשם לרכבו. אז התכופף הנאשם, ניסה לדחוף את המתלונן והוציא חפץ חד מתחת לרכב, סוג של מברג או סכין, ואמר שידקור את המתלונן. המתלונן ניסה להדוף את הנאשם, אך הוא שוב נתן לו אגרוף לעין שמאל, ובעט בו באצבע שהתעוותה כתוצאה מכך, עד כדי כך שאינו יכול לענוד עליה את טבעת הנישואים. לדבריו, כאשר הנאשם נתן לו אגרוף, עפו משקפיו על הכביש והוא חיפש אותם, אז דקר אותו הנאשם בירך, נקרע לו הג'ינס וירד לו דם. הייתה התקהלות סביבם והמתלונן דחף את הנאשם לרכבו ואמר לו "סע מפה לפני שזה יגמר רע". מיד עלה הנאשם לרכב ואמר לו "אל תדאג אנחנו עוד ניפגש". המתלונן סיפר שהזמין למקום משטרה, סיפר לשוטר שהגיע את שאירע ומיד לאחר מכן נסע לקופת חולים ולמשטרה.
המתלונן עומת עם גרסת הנאשם לפיה לא דקר אותו, עמד על כך שנדקר ברגל וקיבל זריקת טטנוס וגם השוטרים שהגיעו למקום, ראו את הדקירה.
בחקירה הנגדית, חקרה הסניגורית את המתלונן על משך הזמן שחלף מהאירוע עד לשעה שבה הגיש תלונתו במשטרה. המתלונן הסביר, שלאחר האירוע ניגש לקבלת טיפול רפואי אצל רופא בקופת חולים ולאחר מכן ל"טרם", שכן חשב שיש לו שבר ביד וברגל והוא ניגש לברר זאת. לאחר מכן, ניגש להגיש תלונה במשטרה.
4. אל מול עדות המתלונן עמדה עדות הנאשם. גרסתו הראשונה מופיעה בהודעת החשוד במשטרה (ת/2). שם מסר הנאשם כי לאחר שלא נתן זכות קדימה למתלונן, אמר לו שהוא מצטער ואז שניהם נסעו לכיוון הצומת. המתלונן סימן לו לפתוח את החלון, והוא יצא מרכבו ונתן לו אגרוף בלסת. המתלונן תפס אותו בחולצה ונתן לו סתירה. לדבריו בהודעתו, יכול להיות שכתוצאה מהסתירה נפלו לו המשקפיים. הנאשם הכחיש שהיה לו חפץ ביד שבאמצעותו היכה את המתלונן והכחיש שדקר את המתלונן.
בבית המשפט העיד הנאשם, כי לאחר שהגיעו שניהם לצומת, סימן לו המתלונן לפתוח את החלון, ואז החל לקלל אותו, ונתן לו אגרוף. הנאשם הדף אותו. הנאשם יצא מרכבו לעברו ובעודו יושב ברכב, נתן לו אגרוף בפנים בלסת בצד שמאל. הנאשם מסר שמתוך הגנה עצמית, תפס את המתלונן וסתר לו והוא מתנצל על כך. את הדקירה הכחיש הנאשם כליל.
הנאשם הציג עצמו כאדם חלש שאינו מסוגל להתנפל על אדם במידתו של הנאשם:
"אם בית המשפט רואה, אני אדם עם אפס כוחות איך אני יכול להתנפל על אדם כזה? איך אני יכול לעשות את זה?".
ראיות נוספות
5. מלבד עדויות המתלונן והנאשם הונחו לפני בית המשפט דו"ח בדיקה רפואית מטעם משטרת ישראל ביחס למתלונן(ת/1), הודעת החשוד של הנאשם(ת/2), דו"ח פעולה מס' 6-2-141-2 (נ/1).
6. כידוע אין מניעה להרשעת אדם על יסוד עדות יחידה, אולם הפסיקה קבעה כי על מנת להבטיח שבית המשפט יבחן עדות זו בהקפדה יתירה, נדרש כי בית המשפט "יזהיר עצמו" עת הוא מרשיע על פי עדות יחידה. בית המשפט אינו נדרש לאזהרה עצמית זאת, אם ימצא חיזוק למהימנותה של העדות היחידה בגורמים נלווים חיצוניים לה, כגון: תלונה מיידית, מראה פניו של העד סמוך לאחר המעשה או ראיות אחרות התומכות בעדות ביחידה (ר' י' קדמי,
על הראיות, חלק ראשון, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע- 2009 בעמ' 471 והפסיקה המובאת שם).
עמדת המאשימה
7. המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו. לטענתה, עדות המתלונן הייתה עדות מהימנה שנתמכה בתעודה רפואית מיום האירוע ובדו"ח פעולה של שוטר. לפיכך מבקשת היא לאמץ את עדות המתלונן בצירוף יתר הראיות, ולהרשיע את הנאשם במיוחס לו.
עמדת הנאשם