הכרעת דין בתיק ת"ד 13257-09

נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 16.06.2009 בשעה 16:15 נהג הנאשם אוטובוס בת"א - יפו ברחוב שד' ירושלים, מכיוון צפון לכיוון דרום והתקרב לצומת עם רחוב דאנטה ( צריך להיות רח' מיכאל אנג'לו?).

ברחוב שד' ירושלים לפני הצומת, מסומן לרוחב הכביש מעבר חציה להולכי רגל.

אותה שעה חצתה את הכביש לוינזון מיכל ילידת 1983 במעבר החצייה האמור, מכיוון מערב לכיוון מזרח, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא איפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיך בנסיעה ופגע בהולכת הרגל. כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל.

הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

1.      אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, עבירה על תקנה 67(א)  לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

2.      נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א - 1961.

הנאשם כפר בהאשמות המיוחסות לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה מיכל לוינזון, הולכת הרגל.

היא העידה כי נסעה באוטובוס קו מס' 18 מכיוון צפון לכיוון דרום. היא ירדה בתחנה בשד' ירושלים באזור פינת רח' יהודה הימית והלכה לכיוון מעבר החצייה מכיוון מערב לכיוון מזרח. היא עצרה לפני המעבר, ווידאה שהכביש פנוי, וחצתה את הכביש בקו ישר במעבר החצייה. לפי דבריה, בעת שהיתה באמצע מעבר החצייה פגע בה האוטובוס, ממנו ירדה עת קלה קודם לכן, נהוג ע"י הנאשם. העדה העידה כי פגיעת האוטובוס, היתה בצד שמאל של גופה, בכתף שמאל, היא מעדה על הכביש אך לא נפלה. היא קיבלה מכה ברגל ימין וקמה. לדברי הולכת הרגל היא לא שמעה את האוטובוס קרב ובפעם הראשונה שהבחינה בו היתה לאחר שזה פגע בה בכתף שמאל. לאחר האירוע היא פגשה במקום את ידידה ( קלינהנדלר אריאל) אשר סייע לה. היא לא ראתה שהיא נפגעה פגיעה חיצונית ולכן היא לא  התפנתה לקבלת טיפול רפואי. למחרת, כשחשה בכאבים,  פנתה באופן  עצמאי לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. העדה  הגישה לבית המשפט שרטוט מקום התרחשות תאונת הדרכים אשר שורטט על ידה (ת/3).

עד התביעה , אריאל קליינהנדלר, היה  עד ראיה להתרחשות התאונה.

הוא העיד כי הוא ירד בתחנה בשד' ירושלים מאוטובוס קו 18, האוטובוס נשוא הדיון כאן,  והלך לעבר מעבר החצייה על מנת לחצות את הכביש. הוא ראה את הולכת רגל, מיכל,  אותה הוא מכיר ממקום לימודיו, בעת שחצתה את מעבר החצייה. לפתע ראה כי  האוטובוס יצא מהתחנה, נסע מהר ופגע במיכל, בעודה הולכת על מעבר החצייה, לאחר שחצתה שלושת רבעי ממעבר החצייה. העד העיד כי מיכל הלכה על מעבר החצייה בקצב הליכה רגיל. כתוצאה מהפגיעה היא עפה למרחק מה, היא היתה בהלם ובטראומה מפגיעת האוטובוס בה. לאחר קרות התאונה הוא לקח את מיכל אל המדרכה והם התיישבו עליה, הוא חושב שמיכל נפגעה בידה וברגלה.

בלשונו:

"ש.       תעריך מרחק בין התחנה למעבר חצייה?

ת.        אתה כבר אמרת 30 מטר. זה נשמע הגיוני.

ש.        אתה אומר שהוא נסע מהר?

ת.         כן, לטעמי. מהר , לא מהר לנסיעה על הכביש, מהר ליציאה מתחנה לכיוון מעבר חצייה בלי שום האטה.

ש.ת.    אני די זוכר את זה ממה שהיה.

ש.ת.    הוא היה לכיוון שמאל.