הכרעת דין בתיק פ 8835/03

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה וחבלה במזיד לרכב. עפ"י כתב האישום, תקף הנאשם את מר יצחק כדורי, העובד כפקח בחברת חלמיש, אשר הגיע ביחד עם עובד נוסף, משה לוויאן, בכדי לצלם את ביתו וחצרו של הנאשם.
2. עובד חברת חלמיש, מר יצחק כדורי, העיד בישיבת יום 07.03.04, כי הנאשם יצא אליו ואל חברו בריצה מביתו, דרש את המצלמה והפילם שהיו ברשותם ולאחר שסרב לדרישה, הלם הנאשם, באגרופו, בכתפו של מר כדורי, מבעד לחלון הרכב, כאשר מר כדורי יושב בכסא הנהג ברכבו (עמ' 3 לפרוטוקול).
3. לטענת מר כדורי, הם עזבו את המקום ברכבם ובעת שהגיעו לכתובת אחרת בכפר שלם, במרחק של כ - 350 מ' מביתו של הנאשם, הגיע אליהם הנאשם, בעט בדלת הרכב "ופיצץ לי את המנגנון של השמשה" (עמ' 2 לפרוטוקול). בתמיכה לטענתו, צרף העד את תמונות הרכב (ת/2) ואת הקבלה על תיקון הרכב (ת/3).
4. בהמשך עדותו, טען מר כדורי, כי בנוסף לאגרוף, סטר לו הנאשם באותו מעמד.
5. מר משה לוויאן, שותפו לעבודה של מר כדורי, תמך בגרסתו. אומנם, קיימים שינויים קלים בגרסאות השניים, אולם אין המדובר בשינויים מהותיים וניתן להסבירם על רקע חלוף הזמן. כך למשל, בעוד שמר כדורי טען, כי הנאשם סטר לו באירוע הראשון, בזמן שהוא יושב ברכבו, טען מר לוויאן, בעמ' 5 לפרוטוקול, כי הסטירה הייתה בפעם השנייה בה נפגשו. עיון בהודעתו של מר לוויאן (נ/1) מלמד, כי כשמסר את גרסתו בסמוך לאירוע טען, כי הסטירה הייתה באירוע הראשון (שורה 9 להודעה), היינו, כגרסתו של מר כדורי.
6. מר לוויאן טען, כי בעת האירוע הראשון יצא מן הרכב (עמ' 6 לפרוטוקול), בעוד שמר כדורי לא מספר על ארוע זה. אין המדובר בסתירה מהותית, אם בכלל, שכן, מר כדורי לא נשאל ספציפית, האם מר לוויאן יצא מן הרכב.
7. הנאשם טען הן בהודעתו במשטרה (ת/1) והן בפני, כי כלל לא הרים יד על מי מהפקחים ורק דרש את סרט הצילום.
8. הנאשם הביא כעד מטעמו את שכנו, מר ציון שמואל וטען, כי הלה היה עמו בביתו בעת האירוע.
9. מר שמואל העיד, כי כל האירוע התרחש שניות ספורות, כי שמע רק את הנאשם דורש את סרט הצילום ולא ראה כל אירוע אלימות.
10. לא אוכל ליתן משקל לעדותו של מר שמואל. בהודעתו במשטרה (ת/1), לא סיפר הנאשם, כי אדם נוסף היה עמו בבית בעת האירוע; מר שמואל לא מסר הודעה במשטרה וקשה להניח, כי היה זוכר אירוע, שלכאורה, לא היה בו כל דבר חריג, כשלוש שנים לאחר שארע.
11. עדויות פקחי חלמיש הגיוניות וסבירות וקשה להניח שסתם כך, מבלי שהתרחש כל ארוע חריג, היו פונים להתלונן במשטרה על אירוע אלימות.
12. החבלה בדלת הרכב עולה בקנה אחד עם התמונה (ת/2), הגם שנכון יותר לראות בכך עבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977  (להלן: "חוק העונשין").
13. גרסת הנאשם מיתממת למדי וטענתו, כי כלל לא התרגז בעת האירוע, אינה מתקבלת על דעתי.
14. לפיכך, הנני מעדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסת הנאשם והעד מטעמו ומרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין והיזק במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין (שיסודותיו כלולים ביסודות העבירה בה הואשם הנאשם מלכתחילה, חבלה ברכב).

ניתנה היום כ"ט בשבט, תשס"ה (8 בפברואר 2005) במעמד הצדדים

אורית

טיעונים לעונש

התובע: