כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין.
כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 9.8.03 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, תקפה הנאשמת שלא כדין את אבירם ברזילי (להלן: "המתלונן") במהלך ויכוח שפרץ בין השניים בביתה של הנאשמת ברחוב יבניאלי 8 ת"א. על פי הנטען, במהלך הויכוח, דחפה הנאשמת את המתלונן, הפילה אותו ארצה, בעטה בו והכתה את גופו הן באגרופיה והן באמצעות מכשיר טייחים מברזל אשר אחזה בידה. כתוצאה מהתקיפה האמורה נגרמה למתלונן שריטה מדממת באורך של כ-3 ס"מ בכתף ימין.
אין מחלוקת, כי הנאשמת היא אשת בן דודו של המתלונן וכי היא מתגוררת כדיירת מוגנת בבניין ברח' יבניאלי 8 בת"א, שנמצא חלקו בבעלותה וחלקו בבעלות משפחת המתלונן. למתלונן עצמו אין חלק בנכס אך הוא מיופה כוח יחד עם אחיו מטעם דודתו לבצע פעולות בנכס.
אין גם חולק, כי בין שתי המשפחות קיים סכסוך על רקע הבעלות וההחזקה של הנכס הנ"ל, סכסוך שגם מצא דרכו להליכים משפטיים, וכי ביום האירוע תואמה פגישה בין בני המשפחה בדירת הנאשמת בתיווכו של ששון אהרוני, דודו של המתלונן.
ראיות התביעה
:
1. המתלונן העיד, כי ביום האירוע, הוא הגיע לבניין בו מתגוררת הנאשמת עם אביו ועם דודו ששון אהרוני, כאשר אביו נשאר למטה, ואילו הוא וששון עלו לקומה העליונה בה נמצאת דירת הנאשמת. לדברי המתלונן, ששון התדפק על דלת דירתה של הנאשמת ואילו הוא עצמו נותר מחוץ לדלת הכניסה, עד אשר קיבל את אישורו של ששון שהנאשמת מסכימה לכך שגם הוא יכנס פנימה. דא עקא, שברגע כניסתו לדירה, יצאה הנאשמת לעברו ואמרה שאינה מעוניינת בנוכחותו ושהיא מוכנה שרק אחיו יגיע למקום. או אז, יצא המתלונן אל מחוץ לדירה והחל לרדת למטה. בהיותו במדרגות, הבחין המתלונן, לדבריו, בפסולת בנייה שהוצאה ככל הנראה מדירת הנאשמת, מה שעשוי היה לבסס את חשדם שהיא מבצעת שינויים בדירה ללא הסכמתם, ואז החל לצלם את מראה עיניו באמצעות מצלמה שהייתה ברשותו. באותם רגעים נשמעו צעקות מתוך דירת הנאשמת ולדברי המתלונן, הוא ראה את ששון נדחף אל מחוץ לדירה ע"י שני אנשים בעלי חזות זרה.
לדברי המתלונן, באותו שלב, יצאה הנאשמת החוצה, העיפה לעברו את שער הברזל שנמצא בקצה גרם המדרגות וסוגר על הקומה השנייה תוך שהיא צועקת: "מה אתה מצלם". המתלונן זז הצידה והצליח לאזן את עצמו ואז והנאשמת ירדה למטה, בעטה בו והכתה בו באגרופה וכן באמצעות כף טייחים, מכה אשר גרמה לו לחבלה ולפצע ביד ימין.
מטעמו של המתלונן הוגש תצלום שבו הונצחה החבלה בידו. מדובר בתצלום שהוא עשה בעצמו ביום האירוע (ראה ת/1).
המתלונן שלל את טענת הנאשמת כי היא זו אשר התגוננה מפניו לאחר שתקף אותה ונכנס שלא כדין לתחום פרטיותה. המתלונן הדגיש, כי לא נכנס לדירה עד אשר קיבל אישור מששון וברגע שנתבקש על ידי הנאשמת לצאת, יצא מיד ללא כל הפעלת אלימות.
2. משה ברזילי, אביו של המתלונן העיד, כי ביום האירוע הגיע למקום לבדו על מנת לסדר גרוטאות שונות שהיו במקום, כי כך נהג לעשות דרך קבע, וידע כי בנו (המתלונן) וששון נמצאים למעלה בדירת הנאשמת. לדבריו, המתלונן וששון הוזמנו לדירת הנאשמת כדי לעשות סולחה בין הצדדים, ואילו הוא נשאר למטה לענייניו.
אליבא גרסתו, לפתע שמע צעקות ויכול היה לראות ממקום עומדו את הנאשמת כשהיא מכה את בנו באמצעות כף טייחים, דוחפת אותו וצועקת עליו וזאת, במעלה גרם המדרגות בסמוך לשער הברזל שנמצא במקום.
לדברי העד, הוא לא ראה כי ששון נזרק אל מחוץ לדירה ולא ראה אותו מחוצה לה.
3. מלי אהרונוביץ', שוטרת אשר גבתה את הודעת המתלונן ביום האירוע העידה, כי בעת גביית ההודעה הבחינה בשריטה מדממת על גופו באזור הכתף שאורכה 2.5 עד 3 ס"מ.
ראיות ההגנה
:
1. הנאשמת העידה, כי ביום האירוע הגיעו לביתה ששון והמתלונן. לששון היא התירה להיכנס לדירתה מאחר והיא רוחשת לו כבוד, אולם לא הסכימה שהמתלונן יכנס לביתה.
לדבריה, המתלונן נכנס לדירתה, הוציא מצלמה וצילם אותה ואת ביתה, והיא ביקשה אותו לצאת. לאחר שלא הסכים ואף נתן לה אגרוף, היא דחפה אותו החוצה וסגרה את הדלת ואילו הוא המשיך לקללה.
אליבא גרסתה, היא לא פנתה למשטרה בתלונה על מעשיו של המתלונן הואיל ובעלה אמר לה ש"זה לא יפה" (עמוד 21 שורה 12), וכן לא פנתה לבית החולים ברוב תמימותה.
הנאשמת סיפרה, כי ההטרדות והקללות מצד המתלונן ומשפחתו כלפיה וכלפי משפחתה נמשכות זה זמן רב ונובעות מסכסוך על הבעלות בדירה שצץ מאז נפטר חמיה.
הנאשמת העידה כי בשום אופן לא תקפה או הכתה את הנאשם באמצעות כף טייחים.