הכרעת דין בתיק פ 8361/05

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו  עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של חבלה בכוונה חמורה לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין ועבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2. כתב האישום מיחס לנאשם כי ביום 23/11/05, בסמוך לשעה 21:36, נמצא הנאשם  בצומת הרחובות רד"ק ואלפסי בבאר שבע, ביחד עם אדם, שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחר"). הנאשם, במקום ובמועד הנ"ל, תקף ביחד עם האחר את ליאוניד פופקוב (להלן: " המתלונן") וגנבו מהמתלונן שרשרת זהב מצווארו. הנאשם והאחר המשיכו ובעטו בנפגע בכל גופו ובראשו בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום, עד שהנפגע איבד את הכרתו. השוטר יהודה בוזנח (להלן: " השוטר") והמתנדב מיכאל פרקנסקי (להלן: " המתנדב"), אשר נסעו באותה עת בסמוך למקום, בניידת משטרה, הבחינו בנאשם ובאחר תוקפים את הנפגע. הנאשם והאחר הבחינו בניידת והחלו לברוח מהמקום לעבר רחוב רד"ק. המתנדב יצא מהניידת המשטרתית ורץ אחרי השניים והשיג את הנאשם לאחר מרדף של כ-100 מטרים. האחר הצליח להימלט מהמקום. כאשר המתנדב הודיע לנאשם על מעצרו וניסה לאזוק את ידיו, השתחרר הנאשם מאחיזתו של המתנדב, סובב את ידו של המתנדב, קרע את רצועת שעונו של המתנדב והשעון נשבר. המתנדב הצליח להשתחרר מאחיזת הנאשם והשתלט עליו.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם והאחר, הובהל המתלונן  לבית החולים, שם התגלה כי נחבל בפניו ובראשו, נשברה לסתו בשני מקומות, נפגע בחזהו, דימם מפיו ומאפו.

3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי במועד הרלוונטי לכתב האישום הוא היה במהלך טיול רגלי לאחר ששתה אלכוהול והיה שיכור. הנאשם טען כי לא תקף אף אחד ולא גנב דבר מאף אחד.  לטענתו, הוא הבחין בפלוני מכה באלמוני ולכן התקרב למקום כדי לעזור לאלמוני המותקף, אשר היה מוטל על הרצפה, וניסה להפריד את התוקף מהנתקף.

הנאשם טען כי זהות השניים אינה ידועה לו והודה כי ברח מהזירה, בהסבירו כי עשה זאת  היות וחשש מהסיטואציה אליה נקלע. הנאשם הכחיש  כי נמלט לאחר שהבחין בניידת המשטרתית. אשר לתקיפת המתנדב הסביר כי מאחר ולא זיהה אותו כשוטר  הוא ניסה להשתחרר מאחיזתו על ידי כך שסיבב את ידו. הנאשם לא הכחיש את היקף חבלותיו של המתלונן אך הכחיש כל קשר ואחריות לביצוען. 

לאור מחלוקת זו יש לבחון את התשתית הראייתית מקרוב ולאחריה לבחון אם יש בעובדות כדי לבסס את הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

4. יריעת המחלוקת מתמקדת בנקודות הבאות:

א.         חבלתו של הנאשם והאחר במתלונן - האם יש להעדיף את גרסת המאשימה לפיה הנאשם בצוותא חדא עם האחר, הלם במתלונן בכל חלקי גופו עד כי זה נפל לקרקע ולאחר שנטל ממנו את השרשרת שענד המתלונן כבדרך קבע לצווארו, כשהוא שרוי על הרצפה המשיכו הנאשם ושותפו להלום במתלונן בכל חלקי גופו, עד כי זה איבד את ההכרה, או יש להעדיף את גרסת הנאשם, לפיה, משהגיע לזירה הוא הבחין בפלוני מכה את אלמוני וכל חטאו הוא כי ניסה לעזור לאלמוני אשר היה מוטל על הרצפה.

ב.            המניע הכספי העומד בבסיס מעשי הנאשם ושוד שרשרת הזהב של המתלונן - האם יש לקבל את גרסת המאשימה לפיה מניע של תאוות בצע עמד בבסיס מעשיו של הנאשם אשר ביקש, לשדוד את שרשרת הזהב אותה ענד המתלונן, או את גרסת הנאשם לפיה לא היה לו כל עניין ויד בשוד המתלונן.

ג.             סיבת מנוסתו של הנאשם  מהזירה - האם יש להעדיף את גרסת המאשימה, לפיה משהצליח הנאשם לבצע את זממו בצוותא חדא עם שותפו במתלונן הוא נמלט משהבחין בניידת משטרתית מזוהה, או  את גרסתו של הנאשם לפיה נמלט מהזירה בשל חששו מהסיטואציה אליה נקלע?

ד.            התנגדותו של הנאשם למעצרו - האם עומדת לנאשם טענת הגנה העומדת בסעיף 34יח' לחוק העונשין בדבר טעות במצב הדברים כאשר טען כי התנגד לאחיזתו של המתנדב בו מאחר ולא ידע כי המתנדב הנו איש משטרה וחשב כי הוא מבקש ללא כל סיבה לאזוק את ידיו?

5. התשתית הראיתית :

עדותו של המתנדב המשטרתי

העד מסר בעדותו, בבית המשפט, כי ביום האירוע התנדב ביחידת הסיור של תחנת       באר-שבע כאשר נתקבלה קריאה בניידת, בה הי יחד עם השוטר, לפיה התקבל דיווח על אחרוע תקיפה בו שני גברים מכים גבר שלישי. (עמ' 5 לפרוטוקול).

לדבריו, הוא הבחין בזירה המוארת כבר במרחק של 30 מטר ועד לעצירת הניידת במרחק של 20 מטרים מהמכים, שהמשיכו להכות את האדם השרוע על הרצפה. בלשונו: "...כאשר הגעתי למקום ראיתי שני גברים שמכים גבר שהיה מוטל על הקרקע במכות נחרצות בכל הגוף במיוחד בראש כשהבחינו בניידת הם החלו להימלט מהמקום ..." (עמ' 5-6 לפרוטוקול).

המתנדב עמד באופן נחרץ וודאי על זיהויו של הנאשם כאחד מהתוקפים, בציינו כי היה בקשר עין רציף עם הנאשם החל מרגע הבחנתו בנעשה ועד למעצרו של הנאשם על ידו, העד אף הצביע על הנאשם, במהלך חקירתו הראשית בבית המשפט, כמי שתקף באומרו: "אני ראיתי אותו בעיניים שלי שהוא היכה את האדם שהיה על הקרקע והייתי בקשר עין רציף כשרצתי אחריו". (עמ' 6 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית, חידד המתנדב את וודאות זיהויו של הנאשם כאחד מתוקפיו האכזריים של המתלונן. המתנדב הדגיש כי ראה גם את הנאשם וגם את שותפו מכים את המתלונן "ראיתי את שניהם מכים.." ושלל נחרצות את טענת ההגנה לפיה רק אחד מהתוקפים בעט במתלונן . "אני ראיתי בוודאות את שניהם מכים את האדם המוטל". (עמ' 9 לפרוטוקול).

לאחר מכן לאחר שנשאל אם יוכל לומר מי בעט יותר ומי בעט פחות חידד המתנדב שוב באופן נחרץ את וודאות זיהויו של הנאשם כמי שחבל במתלונן. " אני יכול לומר בוודאות ששניהם (קרי הנאשם ושותפו) בעטו במתלונן". (עמ' 9 לפרוטוקול).

המתנדב הדגיש אף את אינטנסיביות ועוצמת המכות שחבל הנאשם ושותפו במתלונן. כדבריו: "... מכות נמרצות בכל הגוף במיוחד בראש... הם היכו אותו באמצעות רגליהם, הם היכו אותו בראש ובאזור של החזה..." (עמ' 5-6 לפרוטוקול).