לנאשם מיוחסים שני אישומים בעבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 (סיפא), ואישום אחד בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא), לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, (להלן: חוק העונשין), שלושה אישומים בעבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
פרטי האישומים
על פי הנטען בכתב האישום, בשנים 2004- 2005, במועדים רבים (להלן: התקופה הראשונה), נהג הנאשם להיכנס למכולת ברחוב סטרומה באשדוד, הנמצאת בבעלות המתלונן, משה אלבז, יליד 1940, וליטול משם מצרכים ללא רשות, ודרש מאלבז כסף. משסירב המתלונן, איים עליו הנאשם שיפגע בו וישרוף את החנות אם לא ייעתר לדרישותיו, והמתלונן נאלץ בשל כך לתת לו סכומי כסף בני 20-50 ש"ח. (פרט ראשון).
בתאריך 26.12.2005 נכנס הנאשם לחנות וחיבר מכשיר טלפון נייד לשקע החשמל לצורך טעינתו. הנאשם ביקש כי המתלונן ייתן לו נרות, והמתלונן ציית לדרישתו. בנוסף, נטל הנאשם נייר אלומיניום בניגוד לרצונו של המתלונן, תוך שאיים עליו כי ישרוף לו את החנות, וכי יישאר ללא עבודה לאחר שישלח לו אנשים שיפרצו לו את החנות, וכי "פרץ את כל השכונה", וכי עד אותו יום הגן על רכושו מפני פריצה. הנאשם הבהיר למתלונן כי אינו חושש אם יתלונן במשטרה, ואף דרש מהמתלונן לתת לו סכומי כסף של 130 ש"ח, ו-20 ש"ח, והמתלונן מסר לו את הסכומים בשל חששו מהנאשם. באותה הזדמנות נטל הנאשם מהחנות מצרכים ללא רשות. (פרט שני, להלן: האירוע השני).
בתאריך 27.12.2005 סירב המתלונן לדרישה נוספת של הנאשם לתת לו כסף, והנאשם איים על המתלונן כי "יגמור אותו" ו"ישרוף לו את החנות", ועזב את החנות לאחר שנטל מצרכים ללא רשות המתלונן. הנאשם חזר לאחר מכן לחנות הרים את הקופה הרושמת, ואיים על המתלונן כי "ישבור הכול במכולת", בנוסף איים על לקוחות ששהו בחנות, כי יפגע בהם, ו"ישבור על ראשם בקבוקי בירה." בעקבות כך הוזעקה משטרה למקום(פרט שלישי, להלן: האירוע השלישי).
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.
ראיות התביעה
אין חולקין כי הנאשם, חסר בית, הקים לעצמו בתקופה בה דן כתב האישום, מעין צריף מאולתר בו התגורר, ליד חנות המכולת, ובקרבת מקום לישיבה תורנית.
התקופה הראשונה
המתלונן מסר בעדותו כי לא הכיר כלל את הנאשם, עד שזה התייצב יום גשום אחד בחנות, והודיע לו כי הוא ישן "מאחורי החנות", וביקש ממנו ל"אכול משהו". מתוך רחמים נתן לו מעדן "מילקי", ואף סכום של 20 ש"ח אותו ביקש הנאשם.
הנאשם החל לפקוד את חנותו מידי יום, נהג להשאיר את מסמכיו האישיים בחנות ולטעון את בה את מכשיר הטלפון הנייד שלו, לנהל שיחות טלפון ממכשיר הטלפון בחנות, והעד איפשר לו זאת מחוסר ברירה (ע' 9 לפר'). יצוין כי העד התקשה בזכירת מועדי האירועים הנטענים. לדבריו פרק הזמן שבו פקד באותה תקופה הנאשם את חנותו היה כשישה חדשים, אולם לא היה בטוח בכך וגרס כי זה היה "
הרבה מעל חודשיים...ארבעה- חמישה חדשים"(ע' 10 לפר'). בהודעתו מיום 27.12.2005, נ/1, מסר העד כי הנאשם הגיע לחנות לראשונה,
"לפני כשנה וחצי...", ובעדותו הניח כי מדובר לפיכך, בשנת 2004, הגם שהתקשה לזכור את השנה לאשורה.(ע' 10 לפר').
המתלונן תיאר בעדותו כי הנאשם הגיע למכולת מידי יום, לעיתים פעמיים ביום, פתח את המקרר בחנות, והוציא מצרכי מזון ללא רשות, ואף דרש וקיבל סכומי כסף חרף התנגדות המתלונן. כך מעיד המתלונן בעניין:
"כשאני מנסה לסרב, הוא התחיל לעשות לי הצגות: אני אשרוף לך את החנות, ממחר תמצא את עצמך בלי עבודה. אני פחדתי ונתתי לו לאכול. כל פעם היה מדובר ב- 20-30 ש"ח, לפי הדרישות שלו, באיומים. אני מנהל עסק ויש לי לקוחות, אני לא יכול לחיות בפחד, שיקרה משהו כי כל השכונה נפרצה..."(ע' 6 לפר'),
"...הוא בא לאיים ולסחוט אותי. אם הייתי יודע שזה רק הצגה לא הייתי פוחד ממנו, אצלי זה מכולת, מינימרקט, יש לי 8 ילדים לפרנס, שיבוא אחד ויעשה בלאגן בחנות, ויסחוט אותי."(ע' 10 פ'). לדבריו, האיומים התחילו מהשבוע הראשון, לאחר שהמתלונן לא נענה לדרישותיו של הנאשם לתת לו כספים.(ע' 9).
בחקירתו הנגדית אישר העד כי ידע שהמתלונן מצוי במצב כלכלי לא טוב, וכי
"בהתחלה ריחמתי עליו ואפשרתי לו לאכול, אבל כסף לא הייתי מוכן לתת לו..."(ע' 8 לפר')",
"האוכל נתתי לו כסף התנגדתי, ביום הראשון לא, אלא התנגדתי מהשבוע הראשון, כאשר ראיתי שהוא כל הזמן בא אלי."(ע' 15 לפר'). להערכתו העביר לרשות הנאשם בדרך זו, סכומי כסף מצטברים של 1800-2000 ש"ח (ע' 11 לפר'). לדבריו הבטיח לו הנאשם תחילה כי יחזיר את הכסף, והעד ערך רישום בעניין, ואולם כבר לאחר החודש הראשון הבהיר לו הנאשם שאין לו ממה לשלם. (11 לפר'), והעד הפסיק לערוך רישומים, שכן לא ראה טעם ברישום
"דבר שאני לא צריך לקבל תמורתו, אני זוכר את זה כי הוא איים עלי, הוא המשיך לקבל ממני כסף אבל אני לא רשמתי..."(ע' 12 לפר'). העד שלל את טענת הנאשם כי זה הבטיח לו שיחזיר כספים לאחר שיפוצה על ידי חברת ביטוח בגין תאונה שעבר, וכי לא ניתן לראות הכספים שנתן משום "הלוואה"
"... מי שרצה לבקש הלוואה לא מבקש באיומים"(ע' 15 לפר').
העד אישר כי בנ/1 לא סיפר על האיומים שהשמיע הנאשם בתקופה הראשונה,
"הייתי בלחץ בגלל הברדק שהיה לי איתו בחנות, והלחץ והפחד שהיה לי ממנו" (ע' 10 לפר'), ואולם הוא פרט את הדברים בפני חוקר שגבה ממנו עדות נוספת, נ/2, ביום 3.1.2006, בה ציין כי הנאשם איים עליו בשריפת החנות אם לא יציית לדרישתו לתת לו כסף (ע' 2 להודעה). הדברים גם עולים מדוח עימות, ת/3, שנערך בין המתלונן לנאשם ביום 10.1.2006, בו הטיח המתלונן כי הנאשם אמר לו כי
"יפרוץ את החנות או שישרוף את החנות שלי וישאיר אותי בלי עבודה, העניין הזה נמשך כשישה חדשים לערך" (ת/3ב).
האירוע השני
המתלונן העיד כי בתאריך 23.12.2005, בשעת לילה, לאחר תקופה של כשבעה חדשים בהם נעדר הנאשם מהמקום ולא פקד את חנותו, נכנס הנאשם לחנות, דרש וקיבל קופסת נרות לאחר שטען כי אין לו חשמל. לאחר מכן ביקש נייר כסף, ומשאמר לו המתלונן כי אין לו גליל אלומיניום פתוח,
"התחיל לצרוח, מה אתה לא תיתן לי, הלך למדף, הוציא חבילת נייר כסף, אומר לי "מזה אתה לא יכול לתת לי", אמרתי "זה סגור", הלך לקח את הניירות, ואמר לי "תדחוף את זה בתחת שלך". אחרי זה התחיל לצרוח, ממחר תמצא את עצמך בלי עבודה, אני אשרוף לך את החנות. כל השכונה הזו נפרצה, רק החנות שלך לא נפרצה...לא הייתה לי ברירה, לקח ממנו חתיכה, אמר לי "בשביל זה אתה עושה הצגות". הוא הוציא לי קבלה מהכיס שלו, אמר לי "שמחר צריך לשלם 180 ש"ח בבוקר, יש לי רק 50 ש"ח, תשלים לי עוד 130 ש"ח. לא הייתה לי ברירה ונתתי לו את ה- 130 ש"ח, אמר תשלים לי ל- 150 ש"ח, תן לי עוד 20 ש"ח, נתתי לו 20 ש"ח..." (ע' 6). הנאשם עזב את המקום, לאחר שנטל מהמקרר קוטג', וכן שתי לחמניות, נייר כסף, נרות וחצי חבילת סיגריות.
פרוספר בן שושן (ע"ת 2), יליד 1937, שישב אותה עת בחנות, מספר בהודעתו, ת/1, שהוגשה בהסכמה, כתחליף חקירה ראשית, כי הנאשם הגיע למקום חיבר את הטלפון הנייד שלו לשקע, וביקש 4 נרות וחתיכת נייר כסף. אלבז נתן לו את הנרות, ואולם אמר לו שאין לו נייר כסף פתוח.
"הבחור התחיל להתעצבן, אומר לו, זה הכבוד שלי, אני שומר לך על המקום, אני לא נותן להם לפרוץ לך, והתחיל לאיים עליו, אמר לו, עוד הלילה אני אשלח שיפרצו לך ונשבע בקבר של אמא שלו, ואמר גם עוד הלילה אתה תשמע ממני, כל דבר הם יודעים איפה זה, כמו סיגריות, איפה מחביא בעל המכולת...אז אחרי האיומים בעל המכולת הוא קם והביא חבילה של נייר כסף...הבחור כמובן לקח חתיכת נייר, והתחיל לספר סיפורים כל המנעולים האלה אני מפוצץ אותם על מספרים של מכבי אש, תשאל את השכן שלך ביום ראשון פוצצו לו את המנעול, וסיפר שהרב פינטו רצו לגנוב לו 4 ספרי תורה ואני עצרתי אותו, ואמר אני הבוס פה ברחוב..." עוד ציין כי הנאשם טען בפני המתלונן כי עצר פורצים שכבר ביצעו חור בסורגים, ואף שמע את הנאשם מאיים על המתלונן כי ישרוף את חנותו.
בחקירתו הנגדית ציין כי הנאשם אמר כי הוא
"עוצר אנשים שרוצים לפרוץ" את החנות, אבל
, "עוד הלילה תראה שאני אשלח אותם והם ישרפו לך.."(ע' 17 לפר'), כל האיומים היו לפני קבלת הכסף אחר כך "נרגעו הרוחות"(ע' 18).