הכרעת דין - לגבי הנאשם 2
כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 382(א) לחוק העונשין.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 1.1.01 במחלף קק"ל על נתיבי איילון תקף הנאשם יחד עם יובל קסטנבאום (הנאשם 1 על פי כתב האישום המקורי) את רן שטורם (להלן: "המתלונן") על רקע חשד שהלה פגע עם אופנועו בחלון ובדלת הרכב בו נסע הנאשם. התקיפה התבטאה בבעיטות בצלעותיו בבטנו של המתלונן וכן מכות אגרוף בחלקי גופו השונים, עד אשר נזקק לטיפול רפואי.
כתב האישום נגד יובל קסטנבאום נמחק טרם הקראה בשל העובדה שהלה שוהה כעת בחו"ל ולא ניתן היה לזמנו למשפט.
מטעם התביעה העיד המתלונן וסיפר, כי ביום האירוע הוא נהג את קטנועו מכיוון רעננה לתל-אביב כאשר בפנייה משד' מנחם בגין שמאלה לכיוון רח' ז'בוטינסקי בהרצליה חתך אותו רכב מסוים ונעמד לידו ברמזור. מדובר ברכב שבו נהג הנאשם כאשר לצדו יושב יובל קסטנבאום. לדברי המתלונן, כ-20 מ' לאחר הפניה שמאלה לרח' ז'בוטינסקי, צפר לו לפתע הנאשם ועשה לו סימן לעצור בצד. המתלונן לא הבין, לדבריו, במה מדובר ובחר להתעלם, תוך שהוא ממשיך בנסיעה מבלי לעצור. בהמשך הדרך, סמוך לקניון שבעת הכוכבים בהרצליה חתך אותו בשנית הרכב בו נהג הנאשם ונעמד לפניו כשהוא חוסם את דרכו. לדברי המתלונן, הוא נבהל מאוד, חשב שאולי יש לו עסק עם אדם לא יציב, ואז החליט לחצות את הצומת באור אדום כדי לחמוק מהרכב. לאחר שחצה את צומת מחלף הסירה נתקל המתלונן, לדבריו, בניידת משטרה ואז הקיש על חלון הניידת ואמר לשוטר שמאן דהוא לא מוכר לו רודף אחריו ומנסה לפגוע בו. השוטר הרגיע אותו באומרו שהוא ייסע אחריו מאחר שגם פניו מיועדות לאותו כיוון.
לדברי המתלונן, הדרך לכיוון תל-אביב הייתה עמוסת תנועה, במעין פקק תנועה מתמשך והוא שמח לגלות שרכבו של הנאשם נותר מאחור ואינו ממשיך בעקבותיו. שמחתו לא ארכה זמן רב, שכן בהגיעו למחלף קק"ל שבדרך איילון, הוא הבחין פעם נוספת ברכב הנאשם מגיע מאחריו. מאחר שבצומת קק"ל היה רמזור אדום הצליח רכבו של הנאשם להדביקו ואז, בהיותם בצומת, ירד מן הרכב יובל קסטנבאום שישב לצד הנאשם וניסה לתפוס אותו. המתלונן, בניסיון נואש לחמוק מאותו אדם הפנה את הקטנוע בחזרה לדרך איילון כשהוא נוסע על המדרכה נגד הכיוון, אלא שהנאשם המשיך לדלוק אחריו באותה דרך.
בסופו של דבר, הצליח רכב הנאשם לדחוק את קטנועו של המתלונן לצד הדרך תוך שהוא חוסם את דרכו, הנאשם ויובל ירדו במהירות מן הרכב, התנפלו על המתלונן, הפילו אותו ארצה והחלו לחבוט בו בבעיטות ואגרופים ללא אבחנה בכל חלקי גופו. המתלונן כינה את המכות שקיבל "מכות רצח" והדגיש, כי הן הנאשם והן יובל קסטנבאום נטלו בהן חלק בצוותא. המתלונן הדגיש, כי כל אותה עת הוא שכב מקופל על הרצפה בניסיון להגן על עצמו מבלי יכולת להשיב על המכות, שכן השניים היו גדולים וחזקים.
לדברי המתלונן, למזלו עבר באותו שלב במקום נהג משאית אשר התערב בנעשה ומשך את המכים מעליו. בין לבין הגיעה למקום גם ניידת משטרה והשוטרים המשיכו בטיפול במקרה, בעוד שאותו פינו באמבולנס לבית חולים.
מטעמו של המתלונן הוצגה תעודה רפואית (ראה ת//4) ממנה עולה כי נגרם לו סדק בצלעות, כמו גם רגישות בצוואר, בית החזה והראש.
עוד העיד השוטר חגי קרואל אשר הגיע למקום האירוע וערך דו"ח פעולה על מעשיו (ראה ת/2). העד הסביר, כי בהגיעו למקום היה כבר נוכח שם שוטר מענף תנועה אשר רשם דו"ח ראשוני לגבי האירוע (ראה ת/5). לדברי קרואל, בהגיעו הוא הבחין במתלונן שוכב על הכביש. הלה הצביע על הנאשם ועל יובל בטענה שתקפו אותו וביקש כי יוזמן אמבולנס. באותו מעמד נרשמה גרסה ראשונית מפיו של יובל קסטנבאום אשר טען שהמתלונן התחכך עם אופנוע ברכבם, גרם לו לנזק והמשיך בנסיעה ללא תגובה למרות שצפרו לו. יובל אישר, כי בצומת קק"ל כאשר הצליחו להדביק את הנאשם הוא ירד מהרכב ודחף את המתלונן כשהוא מניח את ידו על קסדתו, אך לדבריו, המתלונן הפיל עצמו ארצה ועשה "הצגה". הנאשם סרב למסור גרסה באותו מעמד וביקש לשמור על זכות השתיקה.
השוטר ישראל קמרלקר, עורך המסמך ת/5 ומי שהגיע ראשון לזירת האירוע סיפר, כי בעת שנסע במקרה על דרך איילון הוסבה תשומת ליבו לשני גברים עומדים על המדרכה וגבר יושב ביניהם. הם נראו מתווכחים והעד התרשם, לדבריו, שמדובר באירוע שמצריך את התערבותו.השוטר קמרלקר התקרב למקום, הפריד בין השניים והעביר את הטיפול לניידת המשטרה שהגיעה בהמשך.
הנאשם כפר במיוחס לו בטענה שהאדם היחיד שהיה לו מגע פיזי עם המתלונן היה יובל קסטנבאום. לדברי הנאשם, יובל הוא שיצא מן הרכב ודחף את המתלונן מעל לקטנוע. לדברי הנאשם הוא עצמו עמד מן הצד ולא התערב כלל בעימות הפיזי שהתפתח בין הנאשם לבין יובל.
ככל שהדבר מתייחס לשלבים הקודמים של האירוע, הסביר הנאשם, כי הוא נהג ברכבו של יובל מאחר שבאותה תקופה הוא שימש כנהגו. לדברי הנאשם, יובל היפנה את תשומת לבו לכך שהנאשם נתקל עם אופנועו במכוניתם ואמר לו להדביק את הנאשם כדי לסמן לו לעצור. הוא עצמו לא הבחין במכה או בפגיעה ברכב. לדברי הנאשם, המתלונן לא שעה לסימנים שעשו לו לעצור, עד אשר הצליחו במקרה להדביקו במחלף קק"ל.
הנאשם אישר, כי סרב למסור גרסה בשטח וגם בעת שנגבתה הודעה ממנו במשטרה בחר לשמור על זכות השתיקה והסביר זאת בכך שלא רצה להפליל את יובל שהיה מעסיקו ולא רצה למסור גרסה שתסבך את יובל.
דיון ומסקנות:
ככל שניתן לראות, המחלוקת העובדתית בין הצדדים אינה גדולה. הנאשם אינו חולק על דברי המתלונן ככל שהדבר מתייחס לשלבים הראשונים של האירוע עד למקום המפגש בצומת קק"ל. הנאשם גם אינו חולק על כך שהמתלונן היה קורבן לתקיפה באותו מעמד. המחלוקת העיקרית מתמקדת בשאלה האם המתלונן הוכה אך ורק בידי יובל קסטנבאום, כטענת הנאשם, או שמא גם הנאשם חלק באותה תקיפה, כטענת המתלונן.
המתלונן מסר בבית המשפט עדות סדורה ובהירה שלא רק שלא נסתרה, אלא שהיא מוצאת ברובה הגדול אישור בדברי הנאשם עצמו. המתלונן עשה רושם של אדם מן היישוב ולא מצאתי סיבה נראית לעין שלא לתת אמון בדבריו או לייחס לו רצון להפליל את הנאשם לשווא.
אין מחלוקת, כי לא קיימת הכרות קודמת בין הנאשם למתלונן וניתן היה אפילו להתרשם, שהמתלונן התקשה לזכור האם הנאשם היה נהג הרכב או שמא הנוסע בו. המתלונן ידע לומר רק זאת, ששני נוסעי הרכב יצאו החוצה ושניהם יחד הכו אותו בצורה אגרסיבית, וגרסה זו נטענה על ידו מיד בהזדמנות הראשונה כמשתקף בת/2 ו- בת/5. לא מצאתי סיבה מדוע יהיה על המתלונן לייחס את המעשה לשני המעורבים אם אכן המציאות הייתה שרק יובל תקף אותו.
דברי המתלונן בנגודה זו מוצאים תימוכין בדו"ח שערך השוטר קמרלקר לפיו, בהתקרבו למקום, הוא הבחין באדם יושב על הרצפה ושניים עומדים מעליו.
לעומת גרסתו הברורה והחד משמעית של המתלונן שלא מצאתי סיבה לפקפק בה, כפי שפורט לעיל, הרי שגרסתו של הנאשם בבית המשפט היא גרסה כבושה, לאחר שסרב למסור גרסה עניינית הן בזירת האירוע והן בתחנת המשטרה.