הכרעת דין בתיק פ 7073/06

ב - 13.11.06 הוגש לבית משפט זה כתב אישום המייחס לנאשם איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירות על סעיפים 192 ו- 379 + 382 (ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

בישיבת ההקראה, באמצעות בא כוחו עו"ד גלעד חיון, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. בהסכמת הסנגור הוגשו באותו מעמד הודעת הנאשם ת/1 וצילומים ת/2.

ראיות התביעה לתביעה העידו מירי חברוני (עמ' 11-6 לפרוטוקול) - יועצת בית ספר טכנולוגי בו למדה מם בתקופה הרלוונטית. במסגרת תפקידה בבית הספר פגשה במם ובאימה לפני ה- 19.10.04, שמעה את התלונה וב- 19.10.04 כתבה לפקידת הסעד את המכתב ת/3.

מם המתלוננת (עמ' 11- 33 לפרוטוקול), שהוכרזה לבקשת התובעת עו"ד מלצמן עדה עויינת והודעתה במשטרה ת/4 21.10.04, הוגשה במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"ג-1973. (להלן: " פקודת הראיות")

אלף בנו של הנאשם (עמ' 39-33 לפרוטוקול) ופלונית אשת הנאשם (עמ' 50-40). 

כמו כן הגישה התובעת, בהסכמת הסניגור, את מזכר ת/5 שכתבה ביום 14.11.04 צוערת שני הדרי ת/5 ממפלג הנוער בתחנה.

ראיות ההגנה - הנאשם (עמ' 54- 67) ובנו הקטין יוד (עמ' 67- 69) יליד 1995, היו העדים היחידים להגנה.

החומר שבפני מעלה כדלקמן :

1)       אלמוני הנאשם ופלונית אישתו נישאו בשנת 1983. לבני הזוג ששה ילדים, בנוסף למם המתלוננת. במהלך נישואיהם בני הזוג וילדיהם חזרו בתשובה.

2)       הנאשם התגרש מאשתו בשנת 2001 או 2002. לדברי האישה בשנת 2002 (עמ' 40 ש' 3) לדברי הנאשם בשנת 2001 (עמ' 55 ש' 11). הגירושים לא ניתקו את היחסים בין בני הזוג. גם אחרי הגירושים הרבה הנאשם לשהות בדירת המשפחה ולהתערב בחיים השוטפים כולל חינוך הילדים, כפי שהוא מבין אותו.

3)       הנאשם לא הצליח לסחוף את כל בני משפחתו בתהליך "התחזקותו בדת".  בהקשר זה, נוצרו חילוקי דעות, במיוחד בינו לבין מם. הנאשם לא הסכים לאופן לבושה וצורת התנהלותה של מם, ואלו, על פי עדויותיהן המקוריות של מם ואימה, היו רקע לתקיפות ולאיומים נשוא הדיון.

4)       בבית המשפט, כפי שקורה ברבים מהתיקים מסוג זה, התקשו בני משפחתו של הנאשם להעיד נגדו:

                                 א.         מם - למרות שהגישה תלונה מפורטת בתחנה, כשלושה ימים אחרי שהנאשם תקף אותה, הציגה את סימני החבלות שעל גופה והסכימה להצטלם, מרגע שעלתה לדוכן העדים הפגינה חוסר זיכרון עמוק (עמ' 13 ש' 2, עמ' 17 ש' 6 ו-9.) בהופעתה בלטו אי שקט, מבוכה, פחד ורצון עז שלא לשתף פעולה עד כדי עוינות לתביעה. לאחר ניסיונות כושלים, הוכרזה מם, לבקשת הפרקליטה כעדה עויינת (ראו החלטה בעמ' 15 לפרוטוקול).

בהקשר זה יש להדגיש, שהנאשם הוזמן לחקירה בתחנה בתאריך 14.11.04. בבוקר של אותו יום התייצבה מם במחלק הנוער בתחנה, וביקשה לבטל את תלונתה. נרשמו מפיה לא פחות משלוש סיבות לבקשת הביטול: חרטה, דרישת אביה ואיומי אחיה. בסופו של דבר החליטה מם שלא לבטל התלונה. ואף על פי כן בעדותה בבית המשפט לא הפלילה את אביה וחזרה על בקשתה לבטל את התלונה (עמ' 16 ש' 15). לטענתה, תלונתה במשטרה היא פרי הלחץ שהיועצת לחצה עליה (עמ' 13 ש' 19 ואילך ועמ' 16 ש' 11). מם לא זכרה, לטענתה, שאמרה במשטרה, שהיא " רוצה להתלונן נגד אביה על התנהגות אלימה" (ת/4 ש' 1). לדבריה החוקר הוסיף מילים והכתוב בהודעתה רצוף שקרים (עמ' 17 ש' 22).

מם ייחסה לעצמה את האחריות לפגיעות שנצפו על גופה וענתה לשאלות התובעת בהקשר זה כדלקמן (עמ' 19 ש' 11-18):

ש.        אני לא הבנתי איך קיבלת את המכה מהמשקוף?

ת.        קיבלתי את המכה בחלק החיצוני של הזרוע. יצאתי הוא (הכוונה לנאשמם - ד.ר.ש.) רדף אחרי, מהעובדה שהוא רדף אחרי קיבלתי מכה. מהלחץ קיבלתי את המכה.

ש.        מהלחץ שמה יקרה?