הנאשם נמצא אשם על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון וקבלת דבר במרמה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 24/12/00 נבחן הנאשם בבחינה פסיכומטרית של המרכז הארצי לבחינות והערכה וציונו היה 489.
בהמשך לכך, במועד בלתי ידוע, עובר ליום 23/9/01 קשר הנאשם קשר עם אחר לפיו האחר הציג עצמו בכזב בשם הנאשם וניגש במקומו לבחינה הפסיכומטרית. במסגרת הקשר הנ"ל, נבחן האחר ביום 23/9/01 בבחינה וקיבל בשם הנאשם ציון 708.
על פי הנטען במעשים האמורים קשר הנאשם קשר וקיבל במרמה את ציון הבחינה השנייה.
המחלוקת בענייננו מתמקדת בעיקר בשאלת הרשעתו של הנאשם , לנוכח עתירת בא כוחו להימנע מהרשעתו ולהסתפק בהטלת צו של"צ ללא הרשעה.
בענינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן שבו פורטו נסיבותיו השונות ומהם עולה, כי מדובר בבחור בן 29, נשוי מזה 9 חודשים, העובד כעת בחברת ערוצי זהב ולומד שנה שנייה באוניברסיטה הפתוחה כלכלה ומינהל עסקים.
קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם מתחרט מצד אחד על ביצוע העבירה ומצד שני חושש מאוד מההשלכות של ההליך המשפטי על המשך חייו, קיפוח פרנסתו הנוכחית והאפשרות שלא יתקבל בעתיד למקומות עבודה בתחום שאותו הוא לומד.
קצינת המבחן המליצה , לאור העובדה שמדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי וזוהי לו עבירה ראשונה, להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 150 שעות.
ב"כ התביעה הביעה התנגדות להמלצה האמורה בטענה שנסיבות המקרה אינן נכנסות בגידרן של הלכות כתב ורומנו ואין הצדקה להפלות נאשם זה מנאשמים אחרים אשר מורשעים בנסיבות דומות.
בעניין זה הפנתה ב"כ התביעה לפסיקת בית המשפט בע"פ 71568/03 של בית המשפט המחוזי בת"א שם התעורר מקרה דומה בנסיבותיו ובית המשפט דחה את בקשת הנאשם להימנע מהרשעתו.
ב"כ הנאשם מנגד הפנה תשומת הלב לכך, שמדובר באירוע שניתן להגדירו כמעידה חד פעמית מצד אדם נורמטיבי ששירת שירות צבאי מלא וניהל אורח חיים תקין. ב"כ הנאשם הציג אישורים על קורסים שעשה הנאשם במסגרת שירותו הצבאי בחיל המודיעין. לדברי ב"כ הנאשם, עצם ההרשעה עלולה למנוע מהנאשם להמשיך לעסוק בתפקיד בו הוא עוסק כעת בחברת ערוצי זהב שבו הוא נדרש מידי תקופה לעמוד בבדיקת פוליגרף ולהצהיר על עברו הפלילי. כמו כן, עלולה הרשעה להפריע לנאשם למצוא עבודה בתחום הוא לומד כעת באוניברסיטה הפתוחה.
הנאשם הוסיף וציין בטיעוניו בפניי, כי הוא ואשתו מתעתדים לנסוע לחו"ל ולעבוד בסוכנות היהודית והרשעה עלולה למנוע את קבלתו למשרה עצמה וגם את כניסתו לארה"ב.
העבירה שבה נמצא הנאשם אשם על פי הודאתו, היא עבירה שאין להקל בה ראש. לא מדובר רק במשובת ילדות או מעידה רגעית, אלא במעשה מתוכנן מראש שבמסגרתו הנאשם לא נרתע לקשור קשר עם אחר על מנת שיבחן במקומו בבחינה בעלת משמעות ולא נרתע מן האפשרות שקבלתו ללימודים גבוהים תתאפשר במרמה, על חשבון זכאותו של סטודנט אחר, ראוי יותר.
הכלל שנקבע על פי הפסיקה הוא, כי מי שמבצע עבירה גם מורשע בגינה. רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן ימנע בית המשפט מהרשעה וזאת באותם מקרים שבהם יהא בעצם ההרשעה כדי לגרום לנזק שאיננו שקול כנגד טיב העבירה וחומרתה.
על מנת להימנע מהרשעה, יש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים. ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם ושנית, טיב העבירה וחומרתה הוא כזה שלא יהא בהימנעות מהרשעה כדי לפגוע באינטרס חשוב אחר.
במקרה שלנו, כפי שכבר נאמר לעיל, מדובר בעבירה שאינה קלת ערך ולא ניתן להתייחס אליה בביטול. בעבירות דנן, אינטרס הציבור מצדיק הבעת מסר תקיף, תוך הרתעת הנאשם והרבים.
לעומת חומרת העבירה, הרי שהנזק שעלול להיגרם לנאשם מעצם הרשעתו איננו שונה במידה רבה מהנזק שעלול להיגרם לכל אדם המורשע בפלילים.
לכאורה אין סיבה להפלות לטובה את הנאשם שבפנינו לעומת כל נאשם אחר, שגם הוא דוגמתו, יכול שיהיה נעדר עבר פלילי ומי שעלול להתחבט בבעיות עבודה ופרנסה.
יש לזכור, כי עבירות מסוג זו שביצע הנאשם אינן מבוצעות בדרך כלל על ידי עבריינים אלא דווקא על ידי אנשים שמנהלים אורח חיים נורמטיבי ומבקשים לרכוש השכלה אקדמאית.