כתב האישום מייחס לנאשם תקיפת אשתו בכך שדחף אותה. הוא כופר במיוחס לו. מדובר בבני זוג מבוגרים, הנאשם יליד 1938 ואשתו צעירה ממנו במספר שנים, החיים תחת קורת גג אחת למרות שהיחסים ביניהם בלתי תקינים בלשון המעטה.
העדויות בתיק זה הן עדות האישה כנגד עדות הנאשם.
תמצית עדות המתלוננת:
נשואה לבעלה מזה 45 שנה, ומזה עשרות שנים היחסים ביניהם מתוחים - ויכוחים, צעקות ומריבות. העדה הסבירה כי אינה רוצה לפרק את מסגרת הנישואין בשל תלותה הכלכלית בנאשם, לדבריה אין לה משל עצמה דבר. ועוד אמרה, כי לטענת בעלה, נתון מזה כשנתיים בקשיים כלכליים ולכן "עצר..את התשלומים עבור כלכלת הבית, אוכל, תרופות" (עמ' 4 ש' 22), ומאז נוהג לנעול עצמו בחדרו. לבני הזוג 4 ילדים בוגרים, אחת מהם סובלת מפיגור שכלי והינה חרשת אילמת. הבת הנכה נמצאת במסגרת חוץ ביתית ומגיעה פעם בחודש לחופשות הביתה.
ביום האירוע, 29.7.05, הבת באה לחופשה והמתלוננת רצתה לקנות לה מצרכי מזון. הן נוהגות ללכת יחד לחנות ולבחור מוצרים עבור הבת. עלות קניה כזו 250-300 ש"ח.
באותו יום, כהרגלן, הבת ביקשה ללכת לקניות והמתלוננת שלחה אותה לנאשם שהיה בחדרו, לבקש כסף. הוא סרב והמתלוננת שלחה אליו את הבת פעם נוספת עם פתק שכתבה הבת ובו חזרה ובקשה כסף, הנאשם המשיך לסרב לה. בלית ברירה, עלתה המתלוננת לחדרו בעצמה, ביקשה כסף והוא אמר שאין לו. לדברי המתלוננת באותו מעמד הנאשם שכב על המיטה, והיא ובתה עמדו בחדר, המתלוננת התוכחה איתו ואז הוא קם, דחף אותה, תפס בידה, סחב אותה לקיר החדר ודפק את ראשו בקיר מספר פעמים. לדברי המתלוננת היא רגילה לכך שהוא דופק ראשו בקירות, אך הפעם הייתה בבית לבדה עם הבת ונבהלה ממעשיו. היא החלה לצרוח , ירדה מחדרו והזמינה משטרה. מספרת העדה כי הייתה במצוקה ובמצבים כאלה היא נוהגת לצאת מהבית ולהסתובב בחוץ, גם הפעם יצאה, הלכה ברחוב ובכתה.
אין חולק כי בזמן שהגיעה המשטרה לבית המתלוננת היא לא הייתה שם, ומסרה תלונתה במשטרה כעבור יומיים - האירוע היה ביום ו' והתלונה הוגשה ביום א'. ועוד מספרת העדה כי בפעמים הקודמות שהנאשם פגע בעצמו היו איתה אנשים בבית והפעם בהיותה לבד עם הבת הנכה, כה נבהלה.
בניגוד לפעמים אחרות בהן דפק ראשו בקיר, הפעם ראשו לא דימם. ומוסיפה העדה " אחרי שהגשתי תלונה במשטרה, הרגשתי יותר רגועה. הייתי צריכה לעשות את זה לפני 30 שנה. כל השנים נתתי לילדים לראות את מה שהוא עשה לי" (עמ' 6 ש'12).
בחקירתה הנגדית אישרה שאמרה במשטרה כי הנאשם מחזיק מתחת למיטה פלאייר וכלים אחרים, היא עומדת מאחורי הדברים ואין לה הסבר מדוע השוטרים לא מצאו אותם שכן בזמן שבאו לא היתה בבית. לדבריה עם הכלים שמחזיק הוא פוגע בעצמו. וכן הבהירה כי הנאשם לא ביקש ממנה לצאת מן החדר, לא היה ביניהם שום דיאלוג, הוא קם לפתע דחף אותה ותפס בפרק כף ידה. העדה אישרה שבהליכים המשפטיים המתנהלים בינה לבינו היא ביקשה שלום בית משום שאין לה ממה לחיות אם תיפרד ממנו.
ההגנה הגישה הודעתה של העדה במשטרה -נ/, שם לא סיפרה שהבת עלתה לחדרו של הנאשם לבקש כסף, והסבירה בביהמ"ש כי במשטרה ביקשו ממנה להתמקד בתקיפה עצמה. לעניין התקיפה אמרה בהודעתה: "בעלי דחף אותי בידיו על מנת להוציאני מהחדר והתחיל לדפוק את ראשו בקיר" (נ/1 ש' 16). כמו כן אמרה כי בעלה פוגע בעצמו בכלים שמחזיק בחדרו. ועוד אמרה כי לדעתה הוא זקוק לטיפול נפשי אותו מסרב לקבל והיא מפחדת מהתנהגותו.
עדות הנאשם:
טוען שהמריבות והויכוחים הם על רקע דרישותיה של האישה לכסף, דרישות בהן אינו יכול לעמוד. לפי החלטת ביהמ"ש עליו לשלם 10,000 ש"ח מזונות והוא עומד בכך, אך המתלוננת תובעת ממנו כספים נוספים. טוען כי בעבר נהג ברוחב לב בענייני כסף כלפי בני משפחתו, אך לפני זמן מה נקלע לקשיים כלכליים.
ובאשר לאירוע טוען שבאותו יום בשעה 11.00 נתן לבת 200 ש"ח ולאשתו 700, היא חזרה אחרי שעתים וביקשה עוד והוא אמר שאין לו. האישה התוכחה והוא ביקש ממנה לעזוב את החדר. היא עמדה עם ידה על המשקוף, רבה עם הבת והוא השתחל מתחת ידה ויצא מהחדר. טוען שלא נגע בה ולא דחף אותה.
הנאשם מכחיש שסובל מבעיה נפשית כלשהי
הוא מלין על אשתו שהיא מתגרה בו בכך שמשליכה מזון טוב מהמקרר. מתאר אותה כעצבנית וממורמרת וכמי שגורמת בכוונה לנזקים לרכושם המשותף.
ביום האירוע כשנכנסה לחדרו, זרקה לעברו את ספריו, מאוורר וחפצים אחרים. לא אמר כל זאת במשטרה כי לא אפשרו לו. בתו היתה בחדר בזמן האירוע. יצוין כי אין מחלוקת על כך שלא ניתן לגבות עדות מהבת עקב מגבלותיה.
באותו יום הגיעה המשטרה, אשתו לא הייתה בבית, עד שבאו השוטרים הוא סידר את אי הסדר שעשתה המתלוננת ורק הספרים נותרו על הרצפה, ראה עמ' 13 ש' 5. בהמשך טוען שהשוטרים לא ביקרו בביתו, שם ש' 11.
בהודעתו ת/1 הוא מאשר שהיה ביקור של המשטרה בעקבות תלונת האישה.
התביעה מבקשת לתת אמון בדברי המתלוננת ובהסתמך על עדותה להרשיע את הנאשם במיוחס לו.