הכרעת דין בתיק פ 40330/07

ראשית גלגולו של  כתב האישום בענייננו אינו מצוי בפני בימ"ש זה כי אם בפני בימ"ש השלום.

 ב 14.02.07   הוגש כתב האישום נשוא תיק זה  לבימ"ש השלום בת"א. ב 25.03.07  מסר הנאשם, באמצעות בא כוחו תגובה מפורטת להאשמות שהועלו נגדו, שעיקרן כפירה במיוחס לו, וביהמ"ש קבע מועד לשמיעת הוכחות - 8.5.07.

במהלך הכנת התיק לדיון ההוכחות , הסתבר למאשימה כי בין הוראות החיקוק בהן הואשם הנאשם , נכללה עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סע' 333 ו 335(א)(1) סיפא לחוק העונשין , התשל"ז- 1977 ומשכך אין לביהמ"ש השלום הסמכות העניינית לדון בתיק. לאור עמידה על טעות זו, ב 23.04.07  הוגשה בקשה מטעם התביעה לבימ"ש קמא לביטול הדיון הקבוע ולהעביר את התיק לביהמ"ש המחוזי. ב 13.05.07  , חרף התנגדויות ההגנה, קיבל בימ"ש קמא את בקשת המאשימה והעביר את הדיון לבימ"ש זה.

להלן תאור עובדות כתב האישום כפי שהוגש לפתחו של בימ"ש זה בתחילת נובמבר 2007   (לאחר שהתביעה  הודיעה על מחיקת עובדות מכתב האישום ובעקבותיהן מחיקת עבירת תקיפה הגורמת לחבלה של ממש) :

במועדים הרלוונטים לכתב אישום זה נמנה הנאשם עם מתנדבי המשמר האזרחי. בתאריך 15.04.06 בשעה 01:30 או בסמוך לכך, הוזעקו כוחות משטרה לבית  ספר "הירדן" ברחוב המושיע 4, בשכונת התקווה בתל אביב (להלן- "בית הספר" ), וזאת עקב חשד להתפרצות למקום. למקום הגיעו מספר שוטרים ומתנדבי המשמר האזרחי , ביניהם הנאשם. במסגרת ביצוע סריקה בשטח בית הספר, הבחין הנאשם בשי מיכה (להלן: " המתלונן") אשר למראה הנאשם פתח במנוסה. הנאשם דלק אחרי המתלונן , ובמהלך המרדף הגיעו השניים לגדר סורגים המקיפה את בית הספר. המתלונן טיפס על הגדר וכאשר ניסה הנאשם למנוע ממנו לעבור את הגדר, תקף את הנאשם, אשר נחבל בראשו והרפה מהמתלונן.

כתוצאה מהעימות ביניהם נחבל הנאשם בראשו.

המתלונן עבר את הגדר, ומשניצבו הנאשם והמתלונן משני צידי הגדר, שלף הנאשם את אקדחו, וירה במתלונן כדור אחד ברגלו.

כתוצאה מהירי נגרם למתלונן שבר מרוסק בשוק ימין, והוא נזקק לטיפול רפואי. 

כפי שצויין,  המאשימה מייחסת לנאשם ביצוע עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סע' 333 ו- 335(א)(1) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

גדר  המחלוקת בתיק זה נוגעת להשתלשלות הארועים בזירה. הנאשם אינו מכחיש כי ירה במתלונן אולם טוען כי הירי היה מוצדק שכן חש סכנה מיידית לחייו. למען הסר ספק אדגיש כי הצדדים מסכימים כי אין עד ישיר אשר ראה את המתרחש, אולם נמצאו עדים בקרבת מקום.

התשתית הראייתית

לאור טיבה של המחלוקת אפרט בהרחבה עדויותיהם של העדים המיידיים לארוע. 

פרשת התביעה

מטעם התביעה העידו  שבעה עדים, חלקם חוקרים וחלקם שוטרים ו/ או מתנדבים שנכחו במקום.

להלן סקירת תמצית עדויותיהם של העדים מטעם התביעה בפני ביהמ"ש:

עת/7- שי מיכה - המתלונן

להלן תאור השתלשלות הארועים כפי שמסר המתלונן בביהמ"ש:

" ב- 15.4.06 בבית ספר ירדן, בלילה הייתי עם חברי, יצא לנו לשבת שם מידי פעם, ישבתי עם עוד 2 חברים, כרבע שעה, ישבנו לעשן, אחרי רבע שעה ראינו אור ושמענו מישהו מתקרב, התחלנו להתקפל, אני וחבר הלכנו לכיוון אחד והאחר הלך לכוון אחר, שמענו צעקה, צעדים, לא זוכר במדוייק, הבנו שהולכים אחרינו, חברי התחיל לרוץ, ואני אחריו, לא ידעתי שזה משטרה, חשבנו אולי שומר, או שכן, ראינו אור, הוא טיפס על הגדר, הגעתי אחריו, הוא הספיק לעבור, הייתי חצי גוף על הגדר, העברתי רגל אחת, והגיע אלי הנאשם, תפס את רגלי, הייתי חצי גוף מצד אחד, הבנתי שהוא שוטר, הוא משך אותי לצידו, הייתי מאוד מבוהל, היה מאוחר, חברי היו בחוץ, ניסיתי לשחרר את הרגל, השתוללתי, משכתי את גופי לצד השני וניערתי את הרגל כדי להשתחרר, השתחררתי רגלי נתפסה בין הברזלים הג'ינס נקרע מהברזלים, נתלתי באויר לשניה, הצלחתי לשחרר את רגלי ונפלתי, עם הגב  אל הגדר, התרוממתי על רגלי, הסתכלתי לשניה לאחור, רציתי לראות אם הוא רודף אחרי, אם עלה לגדר ומנסה לתפוס אותי, ניסיתי ללכת, לברוח החוצה, ונורתה היריה. הרגל קפאה לי.

לאחר שעברתי את הגדר, לא זוכר אם אמר לי משהו, ראיתיו מתעסק עם הנשק."

בהמשך עדותו המתלונן הכחיש בכל תוקף את טענת הנאשם כי פגע בו באמצעות אבן וכי ניסה לחטוף את מכשיר הקשר. כמו כן, טען שלא זכר שהנאשם הזהיר אותו טרם הירייה.

בחקירתו הנגדית, המתלונן השיב לשאלת הסניגור כי אין שום היגיון בטענת הנאשם , וכי לא היה מעז לתקוף שוטר עם נשק. לאור אימרה זו, הסניגור עימת את הנאשם עם העובדה כי קיימות לו שתי הרשעות קודמות בגין תקיפת שוטרים שהיו בתפקיד בעודם נושאים נשק, האחת משנת