התובעת: בהמלצת ביהמ"ש, הצדדים דיברו ביניהם והגענו להסדר טיעון לאור הבעייתיות בתיק. בהתאם להסדר הטיעון יתוקן כתב האישום:  סעיף 4 ועד הסוף - ימחקו. בהוראות החיקוק תמחק עבירת האיומים. באופן זה הנאשם מודה בהצתת מכולה אחת פעמיים.

הצדדים יעתרו במשותף לעונש מוסכם של 18 חודשים בפועל, בניכוי ימי המעצר מיום 3.8.2005, מאסר על תנאי שיכלול גם עבירות אלימות ואיומים.

הסנגור: אני מאשר את דברי התובעת. הבהרתי לנאשם את פרטי ההסדר. אבקש שביהמ"ש יפרט את השתלשלות העניינים שהובילה להסדר.

הנאשם: שמעתי מה דובר כאן. אני מודה בעובדות 1 עד 3, ובהצתת מכולה פעמיים. אני יודע שביהמ"ש לא קשור בהסדר.

הכרעת דין

בהתאם להודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן, הנני מרשיעו בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ניתנה היום ז' בשבט, תשס"ו (5 בפברואר 2006) במעמד הצדדים.

התובעת טוענת לעונש:

אני מגישה גיליון הרשעות קודמות. לנאשם יש 3 הרשעות קודמות בעבירות שונות כמפורט בגיליון. ביניהן עבירות של אלימות.

בתיק שבפנינו הנאשם הודה מלכתחילה בהצתת שתי מכולות האשפה, אך סירב לכל אורך הדרך להודות בהצתת הרכב.

התקבלה חוו"ד פסיכיאטרית ממנה ניתן ללמוד על מורכבותו האישית של הנאשם וכך יכולנו להתרשם מניהול ההוכחות בתיק.

הגענו להסדר שמשקף את כל השתלשלות הפרשה, כולל שהנאשם הועמד לדין גם על הצתת הרכב, אך נוכח הקושי להביא את שני עדי הראייה העיקריים והיחידים להצתת הרכב. התביעה ניסתה ללכת בדרך סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות, אך התביעה ערה לבעייתיות של הרשעה במקרה זה, לכן הגענו להסדר. ההסדר הולך עפ"י רצונו ורוחו של הנאשם. נבקש מביהמ"ש לכבד ההסדר.

הסנגור טוען לעונש:

הנאשם בן 30, רווק, המתגורר עם אמו בדלות, בדירה של עמידר. אינו עובד שנים ומתפרנס מקצבת מל"ל. בעבורו שני אשפוזים בבי"ח אברבנל בשל מצבים פסיכוטיים.

הנאשם הצית מכולה שהכילה זבל, הוא עשה זאת פעמיים אמנם.  מדובר במטרד ריח ממשי שנגרם לתושבי האזור והנאשם החליט ליטול לעצמו את המשימה חילוץ תושבי האזור ממטרד הריח.  באופן רגיל, מדובר בעבירות איכות סביבה, וככאלה הנוהג הוא קנס והתחייבות.

במקרה שלנו הסכמנו לשנה וחצי מאסר מתוך שהעיסקה בנויה שהתביעה באה לקראתנו ואנו באים לקראתה. 

כעונש על הצתת מכולת אשפה זה עונש חמור, אך בנסיבות השתלשלות התיק אנו מבקשים לאמץ את הסדר הטיעון כפי שהוא.

הנאשם: אין לי מה לומר.