א. כתב האישום
1. שתי עבירות מיוחסות לנאשם בכתב האישום המונח עתה לפני, ואלה הן:
(א) הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בצירוף סעיף 35 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961;
(ב) נהיגה ללא אפשרות שליטה ברכב וראיית הדרך, עבירה לפי תקנה 26(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961.
2. עניינו של כתב האישום בתאונת דרכים אשר אירעה בתאריך 4.4.01 בכביש מס' 70, ליד הכניסה הצפונית למושב עמקה. אותה עת נהג הנאשם במשאית, ולגרסת המאשימה, הנאשם היה זה שגרם לתאונה, בעטיה קיפחו שני אנשים את חייהם.
על פי הנטען בכתב האישום, בשעה שהנאשם נהג במשאית, הצית הנאשם סיגריה והביט במפת דרכים, ולפתע הבחין במכונית מסוג "יונדאי" העומדת בכביש. הנאשם סטה ימינה כדי להימנע מפגיעה במכונית ה"יונדאי", אך חרף ניסיונו להתחמק מפגיעה, פגע במכונית עם הפינה השמאלית קדמית של המשאית, והדף את מכונית ה"יונדאי" למסלול הנגדי שם התנגשה באוטובוס שהגיע מהכיוון הנגדי. כתוצאה מהפגיעה במכונית ה"יונדאי" נדחף האוטובוס לימין הכביש (בכיוון נסיעת האוטובוס) ולאחר מכן, תוך כדי ניסיונות בלימה סטה האוטובוס לשמאל, למסלול הנגדי, שם פגע במכונית מסוג "סובארו", שנסעה בעקבות המשאית ואשר הייתה נהוגה על ידי עתמה קאסם ז"ל. האוטובוס התנגש במכונית ה"סובארו", עלה עליה וגרר אותה, כשהיא מתחת לגלגליו הקדמיים, לשול השמאלי (בכיוון נסיעת האוטובוס). בהמשך הדברים, מכונית "סובארו" נוספת, שנסעה אחרי האוטובוס, התנגשה אף היא במכונית ה"יונדאי", שנדחפה אל מתחת לגלגלים האחוריים השמאליים של המשאית.
כתוצאה מהתאונה נגרם במקום מותו של נהג מכונית ה"סובארו" (הראשונה) עתמה קאסם ז"ל. נהג מכונית ה"יונדאי", מר יהודה שלום, נפצע באופן קשה, ואושפז בבית חולים, אך מרגע התאונה לא שב להכרתו, ובתאריך 26.1.03, בעודו מאושפז בבית החולים "אלישע" בחיפה, נפטר. כמו כן נפצעו בתאונה, באופן קל, כ- 20 מנוסעי האוטובוס.
ב. תשובת הנאשם
3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, ובתשובתו טען כי התאונה התרחשה באופן שונה מזה המתואר בכתב האישום. לטענת ב"כ הנאשם (עמ' 2 לפרוטוקול), התאונה התחילה "כאשר האוטובוס התנגש ברכב "יונדאי" שמוזכר בכתב האישום והעיף את רכב היונדאי לעבר נתיב בו נסע הנאשם. כל מה שקרה מכאן ואילך לא יכול היה הנאשם למנוע".
עוד ובהמשך לתשובה האמורה, טען ב"כ הנאשם כי הודעה שמסר הנאשם לחוקרי המשטרה בתאריך 5.6.01 אינה קבילה, שכן נגבתה מהנאשם "באמצעים פסולים שגרמו לכך שהנאשם יאמר דברים תוך פגיעה בזכותו להיוועץ בעו"ד ולפגיעה בחיסיון מפני הפללה עצמית" (עמ' 3 לפרוטוקול). ב"כ הנאשם הוסיף ופרט טענתו בדבר אי קבילות ההודעה מתאריך 5.6.01, ואמר (שם, שורות 6 עד 14):
"יתרה מכך, הוא אמר דברים שאינם נכונים ואנו טוענים גם שהמשטרה יכולה לדעת בקלות שהדברים אינם נכונים ובמקום להוציא את הדברים הנכונים הם העדיפו ללכת עם הדברים הלא נכונים של הנאשם.
האמצעים הפסולים הנם: הופעל על הנאשם לחץ בלתי הוגן למסור הסבר לתאונה תוך יצירת מצג כלפיו, מצג לא אמיתי, כמובן, שהוא מחויב להשיב על השאלות, ותוך ניצול מצבו הנפשי הקשה בעקבות התאונה."
בעת שהוגשה ההודעה ת/18 כראיה, הסכימו ב"כ הצדדים שלא יתקיים משפט זוטא לגביה בנפרד, אלא כחלק מההליך העיקרי כולו (עמ' 14 לפרוטוקול).
ג. קבילות ההודעה ת/18
4. תחילה מבקש אני להתייחס לטענת הנאשם, כי ההודעה שמסר לבוחן התנועה רס"מ גדעון לוי, בתאריך 5.6.01 (מוצג ת/18 אינה קבילה, משום שנגבתה באמצעים פסולים.
(א) ההודעה שמסר הנאשם בתאריך 5.6.01 הוגשה כמוצג ת/18 (והעתק מודפס הימנה, להקלת הקריאה, הוגש כמוצג ת/18א). ההודעה נגבתה על ידי בוחן התנועה רס"מ גדעון לוי. ביום בו נגבתה ההודעה האמורה, התקיים דיון בעניינו של הנאשם בבית משפט השלום בעכו, בבקשה שהגיש הנאשם להשיב לו את רישיון הנהיגה שלו, אשר נפסל באופן מינהלי מיד לאחר התאונה (שאירעה כחודשיים לפני כן). בוחן התנועה רס"מ גדעון לוי העיד, כי נכח בדיון, ולאחר הדיון ביקש מהנאשם לסור לתחנת המשטרה, על מנת למסור תשובות במספר עניינים, שמר לוי סבר כי יש להשלימם.
(ב) עדותו הראשית של רס"מ לוי נמסרה בעת שהתיק התנהל בפני כב' השופט ר' צמח, ועיקר חקירתו הנגדית התקיימה לפני. בעדותו הראשית העיד מר לוי כי לפי התרשמותו הנאשם היה "במצב רגיל" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 32), וכי הקריא לו את האזהרה המקובלת "וניהלנו את החקירה ללא כל לחץ" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 28). לשאלת ב"כ המאשימה, האם ניצל רס"מ לוי "מצב נפשי קשה" של הנאשם לאחר התאונה, השיב רס"מ לוי:
"לא נכון. אני לא מכיר את החשוד באופן אישי, הנאשם נראה רגוע, שוחחתי איתו והוא שיתף פעולה. מדובר בחודשיים לאחר התאונה."
(ג) חקירתו הנגדית של רס"מ לוי הייתה ארוכה ומפורטת, ובמסגרתה נדרש מר לוי להתייחס לפרטים שונים שנמצאו בזירת התאונה. כל כך נמשכה החקירה, שירדה לפרטי הפרטים (ויותר מפעם אחת) עד כי החלטתי לקצוב את משכה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 10), ולאחר מכן אף הארכתי את משך החקירה (עמ' 32 לפרוטוקול, שורה 20). ברם, על ההודעה ת/18 לא נחקר רס"מ לוי, והדברים שמסר ביחס לגביית ההודעה ת/18 לא נסתרו.
(ד) בחלק ממהלך גביית ההודעה ת/18 נכחה אף רפ"ק עדנה זיגלשיפר, המשמשת כקצין אגף התנועה במרחב הגליל. רפ"ק זיגלשיפר סיפרה בעדותה, כי ביום בו גבה רס"מ לוי את ההודעה ת/18, התקשר אליה רס"מ לוי וביקש ממנה להכנס למשרדו, שם חקר את הנאשם, ואמר לה כי הוא רוצה שהיא תשמע משהו. כאשר הגיעה רפ"ק זיגלשיפר למשרדו של רס"מ לוי מסר לה רס"מ לוי, שהנאשם סיפר שתוך כדי נהיגתו את המשאית הדליק סיגריה והסתכל במפת דרכים, אם כי רפ"ק זיגלשיפר לא זכרה האם רס"מ לוי הקריא לה מהכתוב או שביקש מהנאשם לומר את הדברים. מכל מקום, לאחר שרפ"ק זיגלשיפר נכנסה לחדר החקירה, השמיע הנאשם באוזניה את אמרתו, כי הדליק סיגריה והסתכל במפת דרכים במהלך הנהיגה, והיא אף חתמה על ההודעה שנגבתה מהנאשם.
(ה) הנאשם בעדותו סיפר, כי לאחר שתם הדיון בבית המשפט בבקשתו להחזיר לו את רישיון הנהיגה, ביקש ממנו רס"מ לוי כי יתלווה אליו לתחנת המשטרה, וכאשר נסעו ברכבו הפרטי של רס"מ לוי, אמר האחרון לנאשם כי הוא מבקש לגבות ממנו הודעה. הנאשם הוסיף בעדותו (ע' 129 לפרוטוקול) כי אמר לרס"מ לוי שהזמן אינו טוב לו מבחינה נפשית, ורס"מ לוי אמר לו, שאם לא יתן את העדות באותו יום יהיה עליו לשוב למחרת ולחתום על ערבות בסך 30,000 ש"ח. לאחר דברים אלה אמר הנאשם בעדותו:
"מה שידעתי שפחדתי באותו יום פחד מוות. אמרתי לו טוב, אתה יודע מה? נגמור את העניין הזה ואני אלך הביתה. לא רוצה לראות שוטרים, לא כלום. אז המשכתי איתו עם החקירה."