בתאריך 3.2.05, הגיעו השוטרים, לחדר, במלון "גרנד ביץ'", בתל אביב, שם שהה הנאשם, בצוותא עם אשה, בשם אביבית כ. ומצאו ברשותו סם מסוכן מסוג "קוקאין", במשקל נטו, של 8.9 גרם, שהוחזק והוסתר בפמוט.
יוסף, כי טרם כניסתם לחדר, שמעו השוטרים: "רעשים של גז שיוצא מתוך מיכל" (ת/2). כמו כן, נמצא הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה, שעליו נראו, על ידי השוטרים, שרידי סם מסוכן.
בחיפוש שנערך בחדר, אותרו גם שני שטרי כסף מגולגלים ועליהם נראו שרידי הסם המסוכן. בפמוט שהיה מונח על שידה בחדר, נמצאה מוטמנת שקית ובה נתגלה הסם במשקלו האמור, כשהוא נתון כולו באריזה אחת (ראה דוח' פעולה ת/2).
הנאשם טען בחקירתו (ת/1), כי הינו משתמש ב"קריסטל", הוא סם ה"קוקאין", מימים ימינה, וכי הגיע למלון בבוקר עם אביבית, שם עשו בצוותא שימוש ב"גז צחוק" והוא בלבד עשה גם, מדי פעם, שימוש בסם הקוקאין, שהיה עימו, ושאותו רכש קודם לכן ושנועד כולו לצריכתו העצמית.
כן הוסיף, כי עשה שימוש חוזר בשטרות הכסף וברישיון הנהיגה העשוי פלסטיק, שבאמצעותו טחן את הסם ופורר אותו, ואילו את יתרת הסם חזר והטמין בפמוט.
בהודעתה שהוגשה כראיה לאמיתות תוכנה (ס/3), אישרה אביבית, שהנאשם: "עשה שורות של סמים והסניף הוא בעצמו. אני לא נגעתי בזה". עוד אישרה, כי הנאשם "גילגל שטרות" וכי היא והנאשם "עשו בלונים", לאמור, שימוש משותף ב"גז הצחוק".
המאשימה טוענת, כי הגם שהנאשם עשה שימוש בסם שהביא עימו, הכמות הכוללת של הסם, הגדולה פי 30 כמעט מהכמות הקבועה בחוק לשימוש עצמי, מצביעה בעליל, על כך כי מדובר מלכתחילה בהחזקת כמות סם גדולה, שתכליתה אינה החזקה לשימוש עצמי גרידא.
הנאשם דבק בגירסתו כפי שנמסרה בחקירתו במשטרה (ת/1), והוסיף כי את הסם רכש, לשימושו העצמי ולצריכתו שלו בלבד, עובר להגעתו למלון, במועדון בו שהה, בתל אביב, וכן רכש "גז צחוק" ב"קיוסק", וכי טחן את הסם לאבקה, מדי פעם, בעזרת רישיון הנהיגה והריחו באמצעות שטרות הכסף.
עוד טען, כי באותה תקופה עשה שימוש נרחב בסם מסוכן, שאותו רכש מדי פעם מכספים שנותרו בידיו מירושת אביו.
סעיף 31 (3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"ג - 1973, קובע זאת: "מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו - חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור".
הכמות הקבועה בתוספת השניה לעניין "קוקאין", הינה 0.3 גרם, בעוד שמתברר כאמור, כי הנאשם החזיק בכ - 10 גרם לערך וכמות גדולה זו מקימה לחובתו את החזקה שהסם הוחזק שלא לצריכתו העצמית ועליו הנטל לסתור.
אין על הנאשם מוטל לסתור את החזקה הקמה נגדו מעבר למאזן ההסתברויות והקמת ספק בלבד, אינה מספקת (ראה י. קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים, מהדורה מעודכנת, תשנ"ז - 1977 וכן עמ' 201 וכן ע.פ. 5973, שאבי נ' מי', פדי' מט' (3) 832 (להלן: "פס"ד שאבי").
בפסיקה נקבעו אמות מידה שיש לבחון לאורן אם עמד הנאשם בנטל ההוכחה המוטל לפתחו, ברמה של מאזן הסתברויות, כאמור.
באותן אמות מידה יש לבחון את כמות הסם שנתפסה אל מול תדירות השימוש, צורת ההחזקה וטיבה, וכן את עלות הסם מול יכולתו הכלכלית של הנאשם לממנה.
לעניין החזקתה של כמות הנמצאת לכאורה, כמסחרית, נקבע בפסיקה, כי מי שמחזיק בידיו כמות מסחרית, העולה עשרות מונים על זו שמתיישבת עם החזקה לצורך שימוש עצמי בלבד, אינו נחלץ מ"חזקת הסחר" באמצעות הוכחה של צריכה כבדה בלבד, אלא שעליו להוכיח כי היה בידו: "לממן את רכישת הכמות המסחרית של הסם, בלא להיות מעורה בפעילות המסחרית שבו" (ב.ש.פ. 3437/00, חזיזה נ' מי' וכן פס"ד שאבי).
גירסת הנאשם לעניין מקורות מימון הסם, הינה מעורפלת ונתלית בכספי ירושה, ובעבודתו כ"מתקין מערכות", כמקור כספי נוסף למימון הסם. בנסיבות הללו, טענת הנאשם כי היתה בידיו אפשרות סבירה לממן את צריכת הסם מכספי הירושה בעיקר, נותרה בגדר טענה קלושה, שלא הובא די לביסוסה.
עם זאת, יש לצין כי בחקירתו במשטרה, ת/1, לא נדרש הנאשם לכל הסבר לעניין זה של מקורות המימון. מנגד, היה בראיות שהובאו כדי לאשש את גירסתו, כי אכן עשה שימוש תכוף בסם בעצמו, בעת שהייתו בחדר עם אביבית, מבלי ששיתף את אביבית בשימוש בסם, מלבד שימוש משותף ב"גז הצחוק".
ממצאים נוספים בחדר, לאמור, השטרות המגולגלים, לרבות רישיון הנהיגה, שנראה כמי ששימשו כולם לעשיית השימוש בסם כאמור, לרבות שרידי סם שהיו על השטיח בחדר, ועדות השוטרת דנה גולן (עמ' 23, שורה 14 ואילך), יש בהם כדי להוסיף תימוכין לגירסת הנאשם בדבר השימוש התכוף בסם, טרם כניסת השוטרים לחדר.
מנגד, הטמנת הסם בפמוט, כשלא היה בפי הנאשם, כל הסבר לכך מדוע הצטייד מלכתחילה באותו פמוט, אם אכן קנה סמים מסוכנים, כדבר שבשגרה, ואלו נועדו לשימוש כה תכוף, מעלה על פניה, תהייה שיש בה כדי לשלול, לכאורה, מטענת הנאשם, כי הסם כולו נועד לשימושו שלו בלבד.