הכרעת דין בתיק ע 348/09

כתב האישום מייחס לנאשם, טור' בובליל אביתר, עבירות של התפרצות לבנין או מבנין שאינו מקום מגורים או תפילה, לפי סעיף 405 + 407 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 והוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו- 1955.

על פי כתב האישום, בלילה שבין יום 7 ליום 8 במרץ 2007 פרץ הנאשם את חלון משרד מפקד המחנה של מפקדת XXXXX, נכנס אליו והוציא מתוכו שני כלי נשק, אותם הטמין במחנה יחידתו או בסמוך אליו. ביום 4 באפריל 2007 הכניס הנאשם את הנשקים לקיטבג שהביא עימו ולקח אותם לביתו באשקלון, שם החביאם בארון החשמל של בנין מגוריו כשהם עטופים בסדין ונעל את דלתו. כלי הנשק נמצאו בחיפוש בנערך בארון החשמל ביום 6 באפריל 2007.

הנאשם כפר במיוחס לו כפירה מוחלטת ומשכך נשמעו ראיות הצדדים במלואן.

עדויות גורמי היחידה:

רס"ל בוהדנה שהיה רס"ר במפקדת XXXXX בעת האירוע מסר בעדותו את הפרטים הבאים:

ביום שקדם לגניבה בשעה 10:00 נתבקש על ידי רס"ן יואב ארד לחתום על שני נשקים ולהעבירם למחרת לחיילים שהיו במשימה בעזה. הוא הוציא מן הנשקייה בין השעות 10:00 ל- 12:00 שני נשקים מסוג 16-M ארוך, נסע למשרד מפקד המחנה, והכניס את הנשקים אליו. את הנשקים החביא בפינת החדר בתוך כוך כשהם עטופים באפוד, באופן שלא ניתן היה לראותם מן החלון. בעוזבו, נעל את המשרד ותדרך את הפקידה שאין להיכנס אליו. מפתחות למשרד היו בידיו, בידי מפקד המחנה ובידי מש"קית המשמעת.

הוא שב למשרד בשעה 20:00 ונשאר בו עד השעה 01:00. בצאתו נעל את דלת המשרד ובדק כי החלונות נעולים והנשקים במקומם. לאחר מכן, ערך ביקורת במגורי החיילים ומצא במגורי הבנות את חן עוזרי ולירן סלייס, המתגוררים בחדרו של הנאשם. למיטב זכרונו, בביקורו בחדרו של הנאשם ראה את רון רוזן ישן שם. הנאשם לא היה במקום.

בבוקר המחרת, בשעה 07:45 הגיע למשרד ומצא את החלון פרוץ ופתוח, הרשת קרועה והשולחן מאחוריו היו הנשקים, מוסט ממקומו. למיטב זכרונו, אנשי מז"פ, שהגיעו למקום לאחר מכן,  מצאו טביעות אצבע על החלון. כשגילה כי הנשקים חסרים, דיווח מיידית למצ"ח ולקצין תורן ובהנחייתם הוטל עוצר על הבסיס. חיפוש יסודי בבסיס לא הועיל על מנת לאתר את הנשקים.

לדבריו, חייל אינו יכול לצאת מן הבסיס או להיכנס אליו, אלא באישור. ניתן לצאת מן הש.ג. פיזית, ואז דבר היציאה נרשם. לשאלת ההגנה, אישר כי בפועל חיילים המוכרים לש.ג. יכלו לצאת, גם ללא אישור.

לשאלות ביה"ד מסר כי אינו משוכנע באילו נשקים מדובר, וייתכן כי אחד מהם היה גליל דווקא.

רס"ב יואב ארד, מפקד מחנה XXXXומפקדו של הנאשם בעת הרלבנטית, מסר בעדותו  את הפרטים הבאים:

הוא הנחה את רס"ר הבסיס ביום 7 במרץ 07' לוודא כי הנשקים יגיעו ביום 8 במרץ 07' בשעות הבוקר לזיקים ברכב היורד ממפקדת XXXX. 

הנאשם אמור היה להיות נהגו האישי, אולם הדבר לא התאפשר, בין היתר לאור בעיות משמעת, והוא הועבר לתפקיד אחר. הנאשם נשפט ביום 7 במרץ 07' לעונש מחבוש וסופח לכלא למחרת. כשחזר מהכלא, שובץ בתפקיד טבח.

הנאשם היה אמור לשוב ליחידה מן הכלא ביום א' שלפני חג הפסח, אולם לא הגיע. ביום ד' שלאחר צאתו מהכלא, 4 באפריל 07',  שוחח עימו הנאשם, וטען שהוא באילת. העד הנחה אותו להגיע ליחידה מיידית, והוא הגיע באותו יום לאחר השעה 16:30 למשרדו, והונחה לבצע טופס טיולים נכנס ליחידה, ולצאת הביתה למחרת.  היה ביניהם דין ודברים בשאלת הגשת התלונות נגד הנאשם על ידי העד, והנאשם איים עליו בהקשר זה. באותו ערב הציע העד לנאשם טרמפ לאשקלון, הואיל והאחרון תושב אשקלון אף הוא, ולמרות שהיה אמור לצאת לביתו רק ביום חמישי, סירב החייל נחרצות. 

כשהגיע למשרדו לאחר הגניבה, הבחין כי התופסן של החלון חסר וכי מז"פ סימנו טביעות אצבע על מסגרת החלון מבפנים ומבחוץ וסימן נעל על השולחן.

מעדויותיה של סמל אהרון דורית במצ"ח, שהוגשו בהסכמה, למדנו כי הנשקים הוכנסו למשרד מפקד מחנה על ידי ליאור בוהדנה סמוך לשעה 12:00 והמשרד ננעל. באותה עת ישבו בחוץ רון רוזן, חן עוזרי, עדי בן סימון, אביתר בובליל ונדאם דסטה. לאחר מכן פנו למשפטים אצל הקלו"ג, שלאחריהם הוסיפו החיילים לשבת בפרגולה.

ליאור חזר למשרד בשעה 13:00 לערך למשך עשר דקות, וכשיצא ביקש שהמשרד ינעל אחריו. כשנכנסה למשרד סמוך לאחר מכן על מנת לחפש דבר מה, ראתה העדה כי חן עוזרי ורון רוזן הגיעו למקום וחיטטו במשלוחי המנות. רון ניסה לפתוח את אחד הארונות, שהיה נעול, ולא השיב לה מה הוא מחפש שם (משאלות החוקר עולה כי לאחר הגניבה נמצא הארון פתוח). לאחר מכן נעלה את המשרד. בהמשך, הציקו לה חן ורון בבקשה להיכנס למשרד, על מנת לקחת משם ממתקים,  ואף ניסו לפתוח את הדלת הנעולה באמצעות הרמתה, אולם היא ביקשה שלא יעשו זאת, הואיל ויש במשרד נשקים. עוד מסרה כי רון מסוכסך מאוד עם רס"ן יואב.

סמל גניס נטלי, מש"קית משמעת בבסיס, מסרה בעדותה כי בשלב מסוים נכנסה לחדר המפקד על מנת לקחת משם קפה, ונדמה לה שרון, שישב במשרד הפקידות הסמוך, נכנס בעקבותיה .

מר שלמה מור, נהג בחברת מוניות הדגל בעת האירוע, מסר כי כשבוע - שבועיים טרם לחקירתו הסיע חייל שנשא קיטבג ממעלה אפרים לרחוב אורט 7 באשקלון. הוא יצר קשר טלפוני עם הנוסע על פי מספר שהלה השאיר בתחנה, והחייל כיוון אותו טלפונית כיצד להגיע למקום. במהלך הנסיעה סיפר החייל שברח מתורנות לילה ולכן הזמין מונית. הנסיעה ארכה כשעה ורבע ועבורה שילם הנוסע 350 ש"ח. העד זיהה את הנאשם כנוסע, אולם מסר כי לא היה מזהה אותו לולי ידע כי הוא אמור להיות באולם בית הדין.