הכרעת דין בתיק ע'מ 4150/08

השופט אל"ם א' וולף:

נגד המערער בתיק 4169/08 (להלן "המערער") הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות:

העבירה הראשונה:

1.       קשירת קשר לגרימת מוות

במחצית חודש יוני 2006 או סמוך לו פגש וואסם ( ליילי) איוב להלן "ווסאם" את המערער ואת נור אכין מחמוד אחמד אבו רגילה (להלן " נור"). שלושתם תכננו לבצע פיגוע ירי לעבר רכבים ישראליים, בכביש 60 בכוונה לגרום למותם של הנוסעים בהם, מאחר והם לא השיגו נשק התכנית לא יצאה לפועל.

העבירה השנייה:

2.         גרימת מוות בכוונה

א.      במועד האמור לעיל נפגשו בסאם שפיק עטיה אקטיע (להלן " בסאם") ווואסם וסיכמו לחטוף אזרח ישראלי כקלף מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים. הם סיכמו כי ווסאם יהיה החוטף ו בסאם יחביא אותו וינהל את המו"מ עם ממשלת ישראל.

ב.      ווסאם הציע למערער להשתתף אתו בחטיפה והמערער הסכים לכך.

3.       וואסם, ביקש מהמערער לגייס אדם נוסף לביצוע החטיפה. הנאשם פנה ל נור והציע לו להצטרף לחטיפה ו נור הסכים.

4.       ווסאם, נור והמערער נסעו לתחנת הדלק עופרה שם תכננו לבצע את החטיפה. ווסאם הודיע כי תפקידם של נור והמערער יהיה, פתיחת הדרך כדי לוודא שכוחות ביטחון לא מצויים שם וקבע גם כי המערער יסיע את נור למקום מסוים משם ווסאם יאסוף אותו לאחר ביצוע החטיפה.

5.       ווסאם, נור והמערער נפגשו ברמאללה וסיכמו שבידי ווסאם יהיה אקדח כדי שירה בחטוף אם ינסה להתנגד. אקדח נוסף יונח על הספסל האחורי של המכונית כדי ש נור יאיים על החטוף בזמן שיקשור אותו.

6.       לאחר מכן יצאו השלושה לביצוע החטיפה. המערער ו נור נסעו בכביש 60 לצומת 'עין חרמיה' ברכב מסוג פורד כאשר מאחוריהם נוסע ווסאם ברכב מסוג מיצובישי. בדרך המערער עדכן את ווסאם כי אינו מבחין בכוחות צבא. ווסאם הגיע לתחנת הדלק עופרה שם הבחין במספר אנשים הממתינים לטרמפ. ווסאם טלפן למערער ול נור ומסר להם כי בכוונתו לחטוף שני ישראלים. המערער ו נור המשיכו בנסיעה על מנת לוודא כי אין כוחות צבא באזור. לאחר מספר דקות הודיע ווסאם ל נור כי הוא מוכן לביצוע החטיפה. המערער הוריד את נור בצומת 'עין חרמיה' על מנת שימתין להגעתו של ווסאם עם החטוף כמתוכנן.

7.       ווסאם עצר את רכבו בתחנת הדלק בעופרה או בסמוך לכך על מנת להעלות את החטוף כמתוכנן. לרכבו של ווסאם ניגש אליהו אשרי ז"ל (להלן: "החטוף"). החטוף שאל את ווסאם לאן פניו מיועדות. ווסאם השיב כי הוא בדרכו ל'עטרת' והציע לחטוף לעלות לרכב. החטוף עלה לרכבו של ווסאם, שנסע לכיוון צומת 'עין חרמיה' שם עלה נור לרכב. ווסאם ביצע פנית פרסה בעוד ש נור איים על החטוף באמצעות האקדח שהושם במושב האחורי של הרכב. החטוף ניסה להסיט את הרכב ונגע בהגה, בתגובה לכך נור הכה את החטוף בראשו שלוש פעמים ואילו ווסאם חבט בו בפניו פעמיים. כתוצאה מכך נפצע החטוף ודם החל לרדת מאפו. נור החל לחנוק את החטוף בידיו ולאחר מכן קשר את ידיו של החטוף באמצעות כבל חשמלי שהביא עימו ווסאם. נור הכה את החטוף בראשו פעמיים נוספות על מנת שלא יזוז. כאשר הגיעו לאזור מחסום קלנדיה, ביקש ווסאם מ נור לנקות את אפו של החטוף מדם על מנת שלא יבחינו בכך השומרים במחסום. בכל אותה עת נסע המערער לפני הרכב מסוג מיצובישי ודיווח כי אין באזור כוחות צבא.

8.       בהמשך באסם נגש למטה המודיעין הפלשתיני ברמאללה והודיע כי יש לו חטוף. תחילה הם שרפו את המכונית בה הוסע החטוף. לאחר מכן, מאחר ולא מצאו מקום עבור החטוף, החליטו באסם ו ווסאם ושני אנשי המודיעין הפלשתיני שאליהם פנה באסם, להרוג אותו. ואכן, אחד מאנשי המודיעין הפלשתיני שהתחבר לקבוצה ירה בחטוף והרגו, ולאחר מכן טמנו את גופתו בבור שחפרו וכיסו אותו בעפר ואבנים.

הארכתי קצת בתיאור העובדות כמופיע בכתב האישום, שכן יש משמעות מיוחדת גם לפירוט מעשיו של נור כפי שיתבהר להלן.

בבימ"ש קמא הוגשו כל ראיות התביעה בהסכמה, והעד היחיד שהעיד היה המערער. במהלך סיכומי התביעה ציין התבוע כי הוא אינו עומד על הרשעתו של המערער בעבירה של גרימת מוות בכוונה שיוחסה לו בפרט האישום השני, ותחת זאת הוא מבקש את הרשעתו בעבירה של הריגה.

בימ"ש קמא הרשיע את המערער בעבירה של קשירת קשר שיוחסה לו בפרט האישום הראשון. אשר לפרט האישום השני, בית המשפט החליט שלא להרשיע את המערער בעבירת המתה ותחת זאת הרשיע אותו בעבירה של חטיפה בנסיבות מחמירות.

בימ"ש קמא גזר על המערער 11 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה.