הימנעות מבדיקת טענת אליבי פועלת לחובת המדינה

1.          לפני ערעור המדינה על פסק-דין שניתן בבית-משפט לתעבורה ברמלה (כב' השופט הדר) ב- ת.ת. 4759/04 בו זוכה המשיב.

2.          על-פי העובדות הצריכות לעניין - נעצר המשיב ביום 12.3.2004 בשעה 08:50, כשהוא נוהג ברכב מסוג "מרצדס" במהירות של 166 קמ"ש, שנמדדה על-ידי שוטר, במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 100 קמ"ש בלבד. המהירות נמדדה באמצעות מד-לייזר מסוג ממל"ז, MARKSMAN LTI20-20, כאשר השוטר עמד במרחק של 263 מטרים מרכב המשיב.

            בגין נהיגה זו, הוגש כתב-אישום בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותרת, בניגוד להוראת תקנה 54 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: " התקנות").

            המשיב כפר בעובדות כתב-האישום.

3.          מטעם התביעה העיד השוטר שביצע המדידה; הוגשה תעודת עובד-ציבור לעניין תקינות מכשיר הממל"ז ( ת/3), הוגש דף מיומן הפעלת הממל"ז - המצביע על בדיקת המכשיר על-ידי שוטר, שנמצא תקין בתחילת המשמרת ובסיומה ( ת/2).

            המשיב העיד מטעמו, וטען כי ברכבו מערכת המגבילה מהירות הנסיעה ל-100 קמ"ש. כן העיד מטעם המשיב עד-הגנה נוסף, המשמש כמהנדס רכב בחברה המייבאת רכבי "מרצדס" לארץ (מר ניר פריגל).

4.          בית-משפט קמא זיכה המשיב, משום שהמערערת כשלה ולא עמדה בנטל הבאת הראיות.

5.          בנימוקי הערעור:

א)         מועד ביצוע העבירה, קרי 12.3.2004, לא היה שנוי במחלוקת. השוטר העיד על מועד זה בעדותו.

הן בהזמנה והן בדו"ח - המועד הנקוב הוא 12.3.2004.

ב)         בית-משפט קמא טעה כשקבע כי אין לדעת אם ת/2 הוא צילום מיומן הפעלה של המכשיר בו בוצעה המדידה, שכן צילום זה הוגש בהסכמת באת-כוח המשיב דאז, כשהשוטר מעיד שהוא ביצע את הרישום במועד הרלוונטי, וביומן הנ"ל נרשם כי בוצעו הבדיקות על-ידי השוטר.

            ממוצג זה, שהוגש בהסכמה, עולה כי המכשיר נבדק ונמצא תקין בכל התקופה מיום 31.12.2003 ועד ליום 6.4.2004.

ג)          בית-משפט קמא טעה כשקבע, כי האמור ב- ת/1 מעלה ספקות אם הבדיקות נערכו על-ידי השוטר דווקא. דברים אלה הינם בהתעלם מעדות השוטר בבית-משפט, בהתעלם מהכתוב במפורש ב- ת/1, שנכתב על-ידי השוטר תחת הכותרת: "נסיבות המקרה", שם כתב: "הממל"ז נבדק על-ידי לפני ההפעלה ונמצא תקין".

ד)         השוטר העיד כי עצר את רכב המשיב סמוך לניידת ( עמ' 2 לפרטיכל בית-משפט קמא, ש' 17), וכתב זאת ב- ת/1. כן העיד, ב עמ' 3, ש' 24, כי המשיב נעצר סמוך לניידת, אך לא ציין אם לפניה או אחריה.

            ב- ת/1 מצויין כי היה קשר-עין רציף בין המפעיל לבין הרכב שנמדד, עד לעצירתו.

            השוטר לא נחקר על הרשום ב- ת/1; ובעניין האפשרות כי איבד קשר-עין עם הרכב הנמדד - לא הועלתה טענה על-ידי באת-כוח המשיב דאז. גם לא הועלתה טענה כי היה רכב אחר במקום שניתן היה לבלבל בינו לבין רכב המשיב.

            מכאן, שבית-משפט קמא טעה כשקבע כי: "חסרה לנו חוליה נוספת בעדות השוטר".

ה)         עוד נטען - בית-משפט קמא טעה כשקבע, כי למרות שלא קיבל טענות ההגנה, החליט לזכות את המשיב בטענות שונות שלא היו במחלוקת, לא נטענו על-ידי ההגנה ואין להן בסיס בחומר הראיות.