הילה (מ.ש.) עבודות עפר וצנרת בע"מ נ' פ. תאיר חברה לעבודות עפר ומכונאות בע"מ

פסק דין

פסק דין זה ניתן בתביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין חוב בסך של 190,213 ₪, שלא שולם לתובעת עבור עבודות ניקוז שביצעה בנמל התעופה בן גוריון כקבלן משנה של הנתבעת.

רקע עובדתי ודיוני:

1.ביום 13.6.10 התקשרה הנתבעת עם חברת דרכים בניה ופיתוח (ש.א.צ) בע"מ (להלן- "חברת דרכים", אשר את שירותיה שכרה רשות שדות התעופה בישראל) בהסכם לביצוע עבודות עפר וניקוז בנמל התעופה בן גוריון (להלן- "האתר"), אשר כללו עבודות עפר ובטון והנחת צינורות ניקוז בשטח האתר בסמוך למסלולי המראה ונחיתה הקרובים לגדרות הביטחון (להלן- "עבודות הניקוז").

2.הנתבעת מסרה את עבודות הניקוז לביצועה של התובעת, הכל בהתאם לשני חוזים שנחתמו בין שני צדדים אלה ביום 18.8.10 (נספחים א' וב' לתצהירי הנתבעת):

-חוזה מס' 7729 שעניינו הנחת צינורות בקוטר 180 ס"מ, לרבות ביצוע רצפות מבטון מזוין בכניסה וביציאה של הצינורות, אשר מועד תחילת הביצוע נקבע בו ליום 10.8.10, ומועד הסיום נקבע ליום 5.9.10 (להלן- "החוזה הראשון");

-חוזה מס' 7736 שעניינו הנחת צינורות בקוטר 125 ס"מ, לרבות ביצוע רצפות מבטון מזוין בכניסה וביציאה של הצינורות, אשר מועד תחילת הביצוע נקבע בו ליום 18.8.10, ומועד הסיום נקבע ליום 14.9.10 (להלן- "החוזה השני").

על פי המפורט בחוזים קיבלה על עצמה התובעת עבודות עפר ובטון והנחת צינורות שסופקו לה על ידי הנתבעת, וכן עבודות לכיסוי הצינורות בשכבת בטון ועבודות בטון ברצפת מתקני הכניסות והיציאות של הצינורות (עבודות אלה כונו בלשון הצדדים: "עבודות הכנפיים", ולהלן יכונו: "עבודות הבטון").

3.התובעת החלה בביצוע עבודות הניקוז במועדים המוסכמים, והנתבעת סיפקה את החומרים, לפי הזמנת התובעת.

במהלך עבודתה, ביצעה התובעת את עבודות העפר והבטון המוקדמות, עבודות הנחת הצינורות ועבודות יציקת הבטון לכיסוי הצינורות.

בהמשך לכך, ביצעה התובעת את עבודות הבטון, אלא שבשלב זה הופסקו עבודותיה באתר, לפי דרישת רשות שדות התעופה, לאחר שעבודות הבטון שביצעה לא תאמו את התוכניות ואת דרישות גורמי הפיקוח (ראו מכתב המהנדס מטעמה לחברת האם של חברת דרכים, מיום 1.11.10 ובו קביעה בדבר ליקויים בעבודות, התייחסות לפירוק חלקן, ודרישה להחלפת המבצע של עבודות הבטון כמו גם דרישה להחלפת הצוות כבר בשלב ביצוע התיקונים - נספח ז' לתצהירי הנתבעת).

4.ביום 30.12.10 הודיעה חברת דרכים לנתבעת כי עקב עיכוב בביצוע עבודות הניקוז ובהסכמתה, הוחלט להחליפה בקבלן משנה אחר, וכי בגין כך ינוכה מסכום התמורה המגיעה לה סך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ (נספח ז'1 לתצהירי הנתבעת).

5.עבודות הבטון שביצעה התובעת פורקו, בסופו של יום, ונעשו מחדש על ידי קבלן אחר בשם פינטו, שנשכר על ידי חברת דרכים.

6.בנסיבות אלה לא השלימה הנתבעת את תשלום מלוא סכום התמורה החוזית לתובעת. על כן, הגישה התובעת את תביעתה זו לחיוב הנתבעת בתשלום יתרת החוב.

הנתבעת התגוננה מפני התביעה בטענות להפרות חוזיות יסודיות בגין אי עמידת התובעת בלוחות הזמנים המוסכמים וביצוע עבודה לקויה על ידה, וכן בטענה לקיזוז בגין נזקים שנגרמו לנתבעת עקב מחדלי התובעת.

מתוך כתבי הטענות נלמדו מחלוקות הקשורות להיקף העבודות שביצעה התובעת, לאיכותן, להיקף נזקי הנתבעת ועוד.

7.בדיון שהתקיים ביום 25.4.12 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני במסגרתו גובשה רשימת המחלוקות בין הצדדים, ואף הוסכם על מתווה לבירור המחלוקות בסיוע מומחה מטעם בית המשפט.

8.ביום 20.6.12 מונה המהנדס מר נתן גרשוני כמומחה מטעם בית המשפט, אשר הוסמך לבחון את טענות הצדדים לרבות בשאלת ההתחשבנות הכספית והמחדלים הנטענים.

חוות דעת המומחה (מעודכנת) שנערכה ביום 28.4.13 הוגשה לבית המשפט (להלן- "חוות הדעת"). בהמשך לכך, הגישו הצדדים תצהירים ותיקי מוצגים.

9.ביום 10.11.13 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על בסיס כל חומר הראיות שבתיק ועל בסיס סיכומי טענות ב"כ הצדדים בכתב, כאשר נקודת המוצא לצורך ההתחשבנות וההכרעה היא חוות הדעת. הצדדים ביקשו כי הפסק ינומק, ואמנם ראיתי לנכון לנמקו בפירוט.