החלטה 6538/14

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר), במ"ת 43269-08-14, מיום 28.9.2014, אשר בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

כתב האישום והחלטת המעצר

2. על פי כתב האישום שהוגש נגד העורר, העורר מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינאית, ונכנס לישראל ללא אישור כדין. העורר עבד בביתה של אישה ילידת 1933, היא המתלוננת, ולאחר מספר ימים, ביום 11.6.2014, בשעות הערב, הגיע העורר לפתח דירתה של המתלוננת. המתלוננת זיהתה את העורר ופתחה לו את הדלת. העורר נכנס לדירה, חסם את פיה של המתלוננת, גרר אותה לחדר השינה והיכה אותה בכל חלקי גופה. בהמשך, חנק העורר את המתלוננת עד שהתעלפה, ואז לקח מדירתה תיק מסמכים; 1,500 פרנק במזומן; שיק על סך 35,000 ש"ח; וטבעת זהב. העורר הואשם בביצוע שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ובכניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(א)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

3. המשיבה הגישה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בא-כוחו של העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות המתוארות בכתב האישום, אך ביקש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בהחלטה מיום 28.9.2014, הדגיש בית משפט קמא את חומרת נסיבות העבירה, ואת התעוזה שהפגין העורר בביצוע השוד. נקבע, כי מאפיינים אלה מלמדים על רמת מסוכנות גבוהה אשר נשקפת מן העורר. בנוסף, צויין בהחלטה, כי העובדה שהעורר שוהה בישראל שלא כדין, מקימה חשש להימלטותו של העורר מאימת הדין. בהחלטתו של בית משפט קמא הודגש, כי "הפסיקה אשר הוצגה על-ידי בא-כוח המשיב לא נעלמה מעיני, ואולם כל מקרה ונסיבותיו". בנסיבות המקרה דנן, לא ראה בית המשפט מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר שייבחן חלופות ספציפיות, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

תמצית טענות הצדדים

4. בערר שלפניי, נאמר כי העורר הוא אב לשישה ילדים; ללא עבר פלילי; וכי העורר נהג להיכנס לתחומי מדינת ישראל בהיתר, במשך מספר שנים, לצורך פרנסתו. נטען בערר, כי היה מקום לבחון את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וכי היותו תושב השטחים איננה שוללת את האפשרות להורות על שחרורו. לעניין זה, ביקש העורר להסתמך על ההחלטה בבש"פ 10418/08 טאלאלקה נ' מדינת ישראל(15.12.2008) (להלן: עניין טאלאלקה)). עוד נטען, כי העורר הוא "אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי" וכי העובדה שהוא תושב השטחים היא הנסיבה היחידה אשר היתה לו לרועץ, והובילה להחלטה השגויה על מעצרו של העורר. העורר סבור, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן את דעתו לחלופה בפיקוח "מפקח ישראלי", אשר הוצע לשם כך מטעם העורר.

5. בפתח הדיון בערר, ביקש בא-כוחו של העורר, עו"ד שועאע מנצור, למקד את טענתו בשאלה העקרונית לעניין האפשרות להורות על שחרורו של תושב השטחים לחלופת מעצר. לגישתו של עו"ד מנצור, לוּ היה העורר אזרח ישראלי, היה בית המשפט מורה על שחרורו, נוכח עברו הפלילי הנקי. עו"ד מנצור ביקש ללמוד קל וחומר מעניין טאלאלקה, בו הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר, חרף עברו הפלילי המכביד של העורר, גם הוא תושב השטחים.

6. במענה לערר, הדגיש בא-כוח המשיבה, עו"ד עמרי כהן, את האלימות והאכזריות הגלומות במעשים המיוחסים לעורר. נטען, כי נסיבות העבירה מעידות על מסוכנות מצד העורר, ולכך מתווסף החשש מפני הימלטות. צירופן של עילות אלה, כך נטען על-ידי עו"ד כהן, מוביל למסקנה כי בעניינו של העורר לא תיסכון כל חלופה. בנוסף נטען, כי העורר לא הציג חלופה קונקרטית ראויה, אשר עשויה היתה להפיג את עילות המעצר.

דיון והכרעה

7. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.