החלטה 5474/14

 החלטה 

1.        בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.7.2014 (מ"ת 26115-07-14, השופטת מ' סוקולוב), שנסבה על בקשת המדינה להטלת ערבויות על המשיב.

רקע והליכים קודמים

2.        ביום 14.7.2014 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי המייחס לו, במסגרת שני אישומים, עבירות רבות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1971 (להלן: פקודת מס הכנסה) חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ופקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: פקודת המכס).

3.        החלק הכללי של כתב האישום מגולל מסכת עבריינית רחבת היקף שהתרחשה לפי הנטען במהלך השנים 2012-2011, בעת שהמשיב פעל כמורשה לעסוק בסחר ביהלומים וניהל משרד בבורסה ליהלומים ברמת גן.

4.        האישום הראשון נסב בעיקרו על הוצאת חשבוניות כוזבות שיצרו מצג שווא של מכר יהלומים ליהלומנים, בהיקף של 148 מיליון דולר. על-פי המתואר באישום זה, המשיב קיבל מדי שבוע כסף מזומן מחלפנים שהועבר אליו במישרין או באמצעות משרד לשירותי מטבע בניהולם של שניים אחרים – מנחם מגן ודורון אלעד (להלן בהתאמה: מגן ואלעד). בכסף שהועבר אליו עשה המשיב שימוש כדי לבצע ניכיון שיקים עבור יהלומנים שונים. היהלומנים היו מוסרים למשיב שיקים, גם כן במישרין או באמצעות משרדם של מגן ואלעד, מקבלים תמורתם כסף מזומן והמשיב היה מוציא בגין השיקים שנמסרו לו חשבוניות כוזבות אשר העידו על כך שכביכול הוא מכר יהלומים ליהלומן שנתן את השיק. בפועל, כך נטען, המשיב לא מכר יהלומים לנותני השיקים כמפורט בחשבוניות. את השיקים שקיבל בדרך זו הפקיד המשיב בחשבון בנק שלו מסוג "נקוב יהלומים" (חשבון המשמש עוסקים בסחר ביהלומים, ונהנה מהטבות בנקאיות שונות) בסניף הבורסה ליהלומים בבנק  SBIההודי (להלן: הבנק ההודי).

5.        לפי כתב האישום, המשיב גבה עמלות מנותני השיקים בתמורה לשירותי הניכיון שקיבלו ממנו ולהוצאת החשבוניות הכוזבות – בסך של כ-2,960,000 דולר. המשיב התחמק מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף בגין הכנסותיו מעמלות אלה, תוך הפרתן של חובות דיווח ושל הוראות נוספות המנויות בפקודת מס הכנסה, בחוק מע"מ ובדינים אחרים.

6.        האישום השני נסב בעיקרו על העברתם לחו"ל של כספים שהופקדו בחשבונו של המשיב בבנק ההודי, עבור חלפנים שונים ובהתאם להוראותיהם, ללא דיווח לרשויות לאיסור הלבנת הון. זאת, תוך נקיטת שורה של מעשי זיוף ומרמה שתכליתם ליצור מצג שווא של ייבוא יהלומים בהיקף של 148 מליון דולר והעברת תשלומים תמורתם (למרות שיהלומים כאלה לא יובאו למעשה). 

7.        כתב האישום כלל בקשה לחילוט רכוש לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון וצורפה לו רשימה מפורטת של הרכוש שחילוטו התבקש, עד סך כולל של 148 מיליון דולר. הרשימה כללה מקרקעין המצויים בארץ ובארצות-הברית, יהלומים, כסף מזומן, חשבונות בנק בארץ ובארצות הברית, אופנוע ומניות. חלק ניכר מהרכוש המפורט נתפס או הוקפא מכוח צו זמני שהוציא בית משפט השלום בראשון לציון ביום 8.1.2012. במקביל, גם בית משפט בארצות הברית הוציא צו זמני לתפיסת רכוש של המשיב המצוי שם על-פי בקשה לסיוע משפטי וצווים שהוצאו בישראל.

8.        עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה גם בקשה דחופה להטלת ערבויות על המשיב ומתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו, לפי סעיפים 44, 46 ו-48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וזאת על מנת להבטיח את התייצבותו למשפט. בבקשה נטען כי נוכח כתב האישום החמור שהוגש נגד המשיב קיים חשש ממשי ומיידי שהוא יפעל להימלטות מן הדין, חשש הגובר נוכח העובדה שלמשיב יכולת גבוהה להעביר את מרכז חייו לחו"ל. על כן, כך נטען, יש להוציא כנגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ וכן להטיל עליו ערבויות משמעותיות באופן הבא: הפקדת 1,500,000 שקל במזומן או כערבות בנקאית; ערבות עצמית בסך 1,500,000 שקל וערבות צד ג' בסך מיליון שקל.