החלטה 4987/14

א.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן אור) בתיק מ"ת 8347-04-14 מיום 3.7.14, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, בחשדות לעבירות ביטחון כפי שיפורט.

רקע והליכים

ב.        ביום 4.4.14 הוגש כתב אישום כנגד העוררת, עורכת דין במקצועה, ואחיה, מדחת עיסאווי, אף הוא עורך דין (להלן נאשם 1) (ת"פ 8321-04-14); כתב אישום מתוקן הוגש ביום 17.6.14. לעוררת ולנאשם 1 יוחסו במסגרת האישום הראשון העבירות הבאות – עבירת מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עשרות עבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945; ועשרות עבירות של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה-2005. במסגרת האישום השני יוחסו לנאשם 1 בלבד שתי עבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 ושתי עבירות של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור. כתב אישום נפרד הוגש כנגד ארבעה עורכי דין נוספים (להלן עורכי הדין) (ת"פ 8366-04-14); ביום 23.4.14 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת בן אור) על שחרורם של שלושה מהם למעצר בית. לימים שוחרר עורך דין אחר בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.5.2014.

ג.        על פי המתואר בכתב האישום, העסיקו העוררת ואחיה מספר עורכי דין במשרדם לשם ביקור אסירים בטחוניים מתנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי (להלן ארגוני הטרור) בבתי סוהר בישראל והעברת מסרים מארגוני הטרור לאסירים. העוררת מואשמת בכך, שבזמן שאחיה ריצה עונש מאסר ניהלה את המשרד בפועל למשך תקופה של שנה ומחצה, ובזמן זה העבירה לעורכי הדין את האיגרות מארגוני הטרור, שילמה לעורכי הדין הללו שכר בעבור העברת המסרים, וכן שלחה להם את סידור העבודה.

ד.        ביום 7.5.14 הורה בית המשפט על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, בהסכמתה ותוך שמירת זכותה להגיש בקשה לעיון חוזר מבלי להצביע על נסיבות חדשות לשם כך. בהמשך, ביום 11.6.14 הגישה העוררת בקשה לעיון חוזר. ביום 3.7.14 נדחתה הבקשה. נקבע, כי הכחשתה הגורפת של העוררת את מעורבותה בפרשה נסתרת למול ראיות אובייקטיביות – מחקרי תקשורת, האזנות סתר והודעותיהם של המעורבים הנוספים בפרשה, אשר על פניהן לא נראה כי יש להם עניין להפלילה. נקבע כך:

"הראיות לכאורה מצביעות על פעילות אינטנסיבית של המשיבה 2 (העוררת – א"ר) בפרשה נשוא כתב האישום. הכחשותיה הגורפות, בין היתר את עצם ידיעתה היכן נמצא המשרד, את קשריה עם גורמים ברצועת עזה, את העברת האיגרות המתקבלות מעזה לעורכי הדין המועסקים על ידי המשרד ואת תכנון הביקורים, את תשלומי הכספים לעורכי הדין וכו' מלמדות, בשלב לכאורי זה של בחינת הראיות, על מודעותה לאי החוקיות של המעשים ולכך שאין המדובר בביקורים תמימים לשם ייצוג משפטי ואף לא לשם התעניינות המוגבלת לבירור שלומו של האסיר בלבד" (פסקה 10 להחלטה).

           אשר לחלופת המעצר נקבע, כי הראיות לכאורה מצביעות על כך שהעוררת, בניגוד לעורכי הדין, הייתה מעורבת ישירות בהפעלת רשת הביקורים ובקשרים עם גורמים בחמאס, ומכאן המסוכנות הרבה הנשקפת ממנה. בנוסף, גם עברה הפלילי של העוררת, הכולל הרשעה קודמת בהעברת כספי טרור לאסירים בטחוניים שבגינה נדונה לשנת מאסר, מצביע גם הוא – כנאמר - על מסוכנותה הרבה. מטעמים אלה נפסק, כי אין בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותה של העוררת, ועל כן – כאמור – נדחתה הבקשה, ומכאן הערר.

הערר והדיון