החלטה 27899-10-10

בפני בית הדין בקשת התובע למינוי מודד מטעם בית הדין.לטענתו ממילא הנתבע מביא חוות דעת לפיכך עליו לשלם את המומחה מטעם בית הדין.

בפני התנגדות הנתבע אשר , על פי הנוהל השגרתי מקבל ממודד מוסמך תשריט ומעביר אותו להתייחסות של המרכז למיפוי שהוא המוסמך מטעם המדינה. הנתבע טוען כי אין התובע יכול "להכנס לכיסו" וכי המומחה המופיע הנו מטעם הנתבע וככל שהתובע חפץ רשאי להביא חוות דעת מטעמו.

תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת מהי הדרך בה יפעל בעל דין שרוצה להביא עדות בעניין שבמומחיות , שאינו עניין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו.

חוק בית הדין לעבודה , תשכ"ט -1969 קובע בסעיף 33 :"בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק." אמנם בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991 , אין החלה של תקנות אלו בתקס"א אך ניתן להקיש מהן על הראוי והרצוי.

על פי תקנה 129 לתקס"א , ככל שחפץ התובע רשאי היה להביא חוו"ד מודד מטעמו, כפי שנעשה בפני גם בהליכים אחרים בדומה, ולעמתה עם חוו"ד הנתבע.

מומחה ימונה מטעם בית משפט עת בפניו שתי חוו"ד שאינן עולות בקנה אחד מטעם שני בעלי הדין, כפי שמפורט בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אין זה המצב בפנינו.בפנינו כבר ניתנה עדות מומחה מטעם הנתבע. הנתבע נשלח לבקשת התובע, להשלמה ולמדידה עקב מיקום הבית ונעתר לעשות כן.

על פי תקנה 130 לתקס"א בהעדר הסכמת הצדדים לא ימונה מומחה בית הדין, ובפרט שבמקרה כזה (ס"ק (ג)שם ),לא יוגשו חוו"ד מטעם הצדדים. ובפנינו הוגשה חוו"ד ואף התובע חקר לגביה את עד הנתבע . על כן מהותית מינוי כזה , בשלב זה של הבקשה יש בו לפגוע בזכויות הנתבע ואין לכך כל הצדקה.

יודגש כי על פי תקנה 129, בקשה זו צריך שתוגש בשלב מקדמי ולא בשלהי מסכת הראיות, כ"מקצה שיפורים" של התובע, אשר כעולה מהפרו' (לדוגמא ע' 9 ש' 2-3) ביקש להביא מסמכים נוספים באיחור אף שהיה מקום לכללם בתצהירו .