החלטה 15472-02-13

1. 
   איש ואישה בני זוג נשואים המתגוררים יחד בדירה עורכים ביום 5.4.09 צוואה הדדית.

בחלוף זמן לאחר כ-שנתיים (19.12.11) מגיע עו"ד לביתם של בני הזוג כששניהם נמצאים בדירה, שומע מפי האיש את רצונו לערוך צוואה. באותה העת האישה שוהה בדירה יתכן בחדר אחר. למחרת היום מגיע עוה"ד עם אדם נוסף לביתם של בני הזוג ומחתים את האיש על צוואה בעדים לפיה, בין היתר, הוא מבטל כל צוואה קודמת. גם במעמד זה שוהה האישה בדירה יתכן בחדר אחר.

האם ניתן לראות בנסיבות אלו משום ביטול הצוואה ההדדית?

2. ביום 13.4.14 הוריתי לצדדים להגיש את עמדתם המשפטית לשאלה הנ"ל לאחר דיון בפני שבו עורך הצוואה טען כי בכל המועדים לעריכת הצוואה החדשה וחתימתה שהתה האישה בבית הצדדים.

3. סעיף 8א' לחוק הירושה העוסק בצוואות הדדיות קובע לעניין דרכי הביטול בחיי בני הזוג:

"8א.       (א)     בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן  הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).

                        (ב)        לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

(1)        בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;"

4. חוק הירושה מאפשר אפוא לאחד מבני הזוג העורכים צוואות הדדיות לבטל באופן חד צדדי את הצוואות ההדדיות ובתנאי שמסר על כך הודעה בכתב לבן הזוג האחר. תנאי זה כולל שתי פעולות: הודעה בכתב ומסירת ההודעה.

5. החוק אינו מפרט מה מהותה של הודעת הביטול וכיצד יש לבטל את הצוואה, ראה למשל דבריו של פרופ' קורינאלדי בספרו דיני ירושה, צוואות ירושות ועזבונות (מהדורה שנייה מורחבת): "חוק הירושה מתיר ביטול חד צדדי של צוואה הדדית בחייהם של שני בני הזוג, בתנאי שהמבטל ימסור למצווה השני הודעה בכתב על ביטול הצוואה . בעקבות הודעת הביטול –בטלות אוטומטית הצוואות ההדדיות שעשו שני המצווים, בלי ליתן למצווה השני לבחור בין ביטול הצוואה לקיום צוואתו בעינה. עם זאת, כמובן הביטול מחזיר את חופש הצוואה גם למצווה השני. כאמור, הביטול החד צדדי מותנה במסירת הודעת הביטול מאת המצווה האחד למצווה השני (סעיף 8א(ב)(1) לחוק הירושה) המחוקק הבהיר , מחד גיסא , כי מדובר במסירה של ההודעה למצווה השני, כלומר מסירה בת פועל, ואין המצווה הראשון רשאי להסתפק במשלוח ההודעה בכתב. אך , מאידך גיסא ההוראה החדשה אינה מבהירה אם יש צורך, נוסף ל"הודעה בכתב", לנקוט את אחת הדרכים לביטול צוואה במובן סעיף 36 לחוק הירושה" (שם בעמ' 231).

6. בעניין זה מקובלת עלי העמדה שהביעו המחברים עוה"ד אילנית ואורן שבת בספרם "ירושה עסקאות בירושה עתידה וצוואות הדדיות", כי קיים הבדל במטרת כל אחד מהסעיפים 36 ו-8א(ב) לחוק הירושה כאשר תכלית סעיף 36 לחוק הירושה, העוסק בדרכי ביטול הצוואה, הינו להבטיח את גמירות דעתו של המצווה לבטל את צוואתו (שם, עמ' 220) וכי תכלית מסירת ההודעה הינה מניעת פגיעה באינטרס ההסתמכות של המצווה השני ולכן "הודעת הביטול הנדונה נועדה ליידע את המצווה השני על ביטול צוואתו של המצווה הראשון ולאפשר למצווה השני, על ידי כך, לכלכל צעדיו בהתאם" (שם, בעמ' 221).

משום כך סוברים המחברים עוה"ד שבת כי במקרה של ביטול צוואה הדדית בחיי שני המצווים "צריך המצווה, לקיים שני תנאים מצטברים כדי ליתן תוקף לרצונו לבטל את צוואתו: ראשית, צריך המצווה לקיים את דרישות סעיף 36(א) לחוק הירושה. שנית, מצווה כאמור צריך למסור הודעת ביטול בכתב למצווה השני" (שם, עמ' 222).