החלטה 1075/14

 החלטה 

           לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 3860/09 קרן קיימת לישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל בע"מ (12.1.2014) (מפי השופט נ' הנדל, בהסכמת הנשיא א' גרוניס והשופט ח' מלצר).

רקע

1. בשנת 1924 רכשה המשיבה 1, קרן קיימת לישראל (להלן: קק"ל), זכות בעלות במקרקעין המצויים בין הכפר בית צפאפה לבין כביש תלפיות-קטמונים בירושלים (להלן: המקרקעין). בשנת 1926 החכירה קק"ל את המקרקעין לחברת סולל בונה למטרת מחצבה וחרשת אבן וכן להקמת בתי מעון לעובדים במקום. בהסכם החכירה נקבע כי אין רשות בידי החוכר לעשות שימוש במקרקעין למטרה אחרת, אלא אם קיבל את הסכמת המחכיר לכך. בהסכם החכירה נקבע גם כי המקרקעין יוחכרו עד לשנת 1973 תמורת תשלום דמי חכירה. לפי ההסכם, בתום תקופת החכירה האמורה – בהעדר הודעה מטעם מי מהצדדים – תתחדש החכירה עד לשנת 2022.

2. בשנת 1929 הועברו זכויות החכירה מסולל בונה למבקשת, קרן היסוד המגבית המאוחדת לארץ ישראל בע"מ (להלן: קרן היסוד), בהתאם לתנאי הסכם החכירה המקורי. לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאליו אתייחס בהמשך הדברים, זכות החכירה של קרן היסוד נרשמה בפנקס השטרות.

3. עם תום מלחמת העצמאות נכללו המקרקעין בתחומי ממלכת ירדן. בשנת 1963 עברו המקרקעין הליכי הסדר, ובסופם נרשמו במרשם המקרקעין על שם הממונה הירדני על רכוש האויב. לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1970, עברו המקרקעין לניהולו של האפוטרופוס הכללי. לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, גם לאחר התפתחויות אלה, נותרו קק"ל וקרן היסוד רשומות כבעלים וחוכרת בהתאמה בפנקס השטרות, אולם בהמשך רישומים אלה בוטלו.

4. לצד ההתרחשויות המתוארות, אין מחלוקת כי במהלך השנים השתנו תוכניות הבינוי הרלוונטיות, וכיום אין עוד אפשרות מבחינה תכנונית להקמת מחצבה במקום. כן אין מחלוקת כי בשנת 1973 לא נמסרה הודעה מטעם מי מהצדדים (קרן היסוד וקק"ל) על ביטול הסכם החכירה.

5. בחודש אוגוסט 2001 פנתה קרן היסוד לאפוטרופוס הכללי לראשונה וביקשה את הסכמתו לקבלת נסחי רישום של המקרקעין. עד לאותה עת לא עשתה קרן היסוד כל שימוש במקרקעין. בעקבות פנייה זו התקיימה בחודש ינואר 2002 פגישה משולשת בין נציגי האפוטרופוס הכללי, קרן היסוד וקק"ל. בהמשך לפגישה האמורה ביקשה קק"ל מהאפוטרופוס הכללי לשחרר את המקרקעין מניהולו ולרשום אותם על שם קק"ל. בהמשך הודיע האפוטרופוס הכללי על הסכמתו לשחרר את המקרקעין לידיה של קק"ל בכפוף לתשלום דמי ניהול. קק"ל סירבה לשלם את דמי הניהול, והאפוטרופוס הכללי סרב בתגובה לשחרר את המקרקעין.

           ברקע הדברים עמדה מחלוקת בין קרן היסוד לבין קק"ל בשאלת מעמדה של קרן היסוד במקרקעין. קק"ל טענה כי בשנת 1948 חתמה קרן היסוד על שטר לביטול הסכם החכירה האמור, וכי עוד באותה שנה החכירה קק"ל את המקרקעין לצד ג', האחים סגל (להלן: האחים סגל). קרן היסוד מצדה הכחישה שחתמה על שטר הביטול.

6. על רקע המחלוקת המתוארת לעיל, הגישה קרן היסוד לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה, שבמסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי קק"ל זכאית להירשם כבעלים של המקרקעין, וקרן היסוד – כחוכרת. כמו כן התבקש בית המשפט להכריע בשאלת דמי הניהול המגיעים לאפוטרופוס הכללי. בהסכמת הצדדים פוצל הדיון לשניים – תחילה התבקשה הכרעה בשאלת מעמדה של קרן היסוד במקרקעין. זוהי השאלה העומדת במוקד הבקשה לדיון נוסף שלפניי. לאחר מכן ניתנה הכרעתו של בית המשפט בשאלת דמי הניהול להם זכאי האפוטרופוס הכללי. שאלת דמי הניהול אינה רלוונטית להליך זה.