החלטה בתיק ת.א 23669/06

1.         זו בקשת המבקשת לדחייה על הסף של תביעת המשיבה מחמת התיישנות ו/או שיהוי ו/או מניעות.

2.         עילת התביעה של המשיבה היא הפרת חוזה, והסעד המבוקש הוא ביטול החוזה עקב הפרתו, השבת התמורה ותשלום פיצוי לנזקים שנגרמו כנטען למשיבה עקב הפרה זו.

3.         המבקשת הייתה חברה קבלנית, בשנות השבעים, אשר בנתה את הבניין ברחוב הרב פרנקל, (לשעבר רחוב עמק יזרעאל) 44 בתל-אביב, בגוש 7084 חלקה 222 (להלן: "הבניין").

המבקשת והמשיבה התקשרו בהסכם ביום 15.4.1971 בו התחייבה המבקשת למכור למשיבה, בין היתר, אולם בשטח של כ - 80 מ"ר בבניין. החזקה באולם נמסרה למשיבה. בהסכם התחייבה המבקשת "לרשום את הבית או חלק ממנו בתור בית משותף לכל המאוחר שנה אחת לאחר כניסת רוכש היחידה הראשונה לבית, ולרשום את החנויות על שמו של צד ב' (המשיבה").

4.         משלא נרשם הבניין עד היום כבית משותף והבעלות באולם לא נרשמה על שם המשיבה, הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי ביום 7.8.2003, ובו עתרה לביטול הסכם המכר, עקב הפרתו על ידי המבקשת, להשבת התמורה ולפיצויים. בית המשפט המחוזי הורה על העברת הדיון לבית משפט השלום, עקב העדר סמכות עניינית.

5.         טוענת המבקשת כי עילת התביעה על פי כתב התביעה התיישנה שכן עילת התביעה היא הפרת הסכם, ובמידה וארעה הפרה, הרי שהיא ארעה שנה לאחר קבלת החזקה, דהיינו, בשנת 1973. טוענת המבקשת כי התביעה הינה פיצויים מוסכמים, ונזק זה התגבש והשתכלל במועד ההפרה הנטענת, ועל כן התיישנה התביעה.

6.         הבקשה נתמכת במסמך הנחזה להיות תצהירו של מר נחמיה קפלן, אולם הוא איננו חתום על ידו, הגם שעו"ד יהודה שלזינגר מאשר בחתימתו כי ביום 14/6/06 הופיע בפניו מר נחמיה קפלן והוזהר על ידו כדין. על פי פקודת הראיות מסמך הנחזה להיות תצהיר ולא נחתם על ידי מי שעשה אותו, לא ייחשב להיות תצהיר. לפיכך - לא אזדקק כלל בהחלטתי זו לעובדות להן טוענת המבקשת, שאין הן נתמכות בתצהיר לאימותן. גם תשובת המבקשת איננה נתמכת בתצהיר לאימות עובדותיה.

7.         בתגובתה המונחת בפני, הנתמכת בתצהירו של מנכ"ל המשיבה, מר אלון רונן, טוענת המשיבה בתמצית כי על פי העובדות - יש למנות את המועד למרוץ ההתיישנות, רק משנת 2003 - הוא המועד בו נודע למשיבה כי לאולם אין היתר בנייה, וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958.

8.         בכתב התביעה (סעיפים 12,16) נטען כי הבניין טרם נרשם כבית משותף, והאולם נשוא כתב התביעה אשר נמכר על ידי המבקשת למשיבה, אין ולא היה לו היתר בנייה. באין לאולם היתר בנייה - לא ניתן לרשום את הבניין כבית משותף ואת האולם כיחידה רישומית נפרדת על שם המשיבה. לטענת המשיבה בניית האולם ללא היתר בנייה מהווה הפרה יסודית של ההסכם ועל כן יש לבטלו.

9.         בכתב התביעה טוענת המשיבה כי העובדה שלאולם אין היתר בנייה נעלמה מעיני הצדדים, ומעיניה של המשיבה עצמה עד לשנת 2003.

            טענה זו נתמכת בתצהירו של מר אלון רונן. הוא לא נחקר עליו והטענה נותרת על עומדה.

10.        לכתב התביעה צורפו מכתבים מהם עולה כי גם המבקשת התפלאה על כך שאחרי שהבניין עומד עשורים אחדים מתעוררת בעייה, וכי המבקשת עצמה כלל לא הייתה מודעת עד לשנת 2003 לכך שלאולם אין היתר בנייה.

11.        המשיבה טוענת - כאמור בתצהירו של מר אלון רונן כי המבקשת עצמה מעולם לא הפנתה את תשומת לב המשיבה לכך שלאולם כלל אין היתר בנייה, וזאת למרות פניותיה המרובות של המשיבה למבקשת בקשר לחובת הרישום של האולם והטיפול ברישום הבית המשותף. עובדה זו נתמכת בתצהירו של אלון רונן.

12.        בבקשה אין המבקשת מציגה ראייה כלשהי לפיה ידעה המשיבה על כך שלאולם אין היתר בנייה לפני 2003 או בכלל.

13.        בנסיבות ענייננו - על פי הוראות הסעיפים 6 ו - 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958- יש למנות את המועד למרוץ ההתיישנות רק משנת 2003, המועד בו נודע למשיבה כי לאולם אין היתר בנייה. שכן - בענייננו מתקיימים ארבעת התנאים המצטברים לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958. לכאורה "נעלמה" לאורך שנים העובדה שלאולם אין היתר בנייה. במקרה שבפנינו נעלמה מהמשיבה עובדה מהותית, שהיא חלק מעילת התביעה, חלק מגורם הנזק שהביא להגשתה של התביעה.

14.        אדגיש: את דיני ההתיישנות - יש לפרש על דרך הצמצום, באופן שיפגע ככל הפחות בזכותו של בעל הדין ובצורה שלא תפגע בזכות הגישה לערכאות [ראה: 8301/98 הדסה אנואר נ' ש.א.פ. בע' פד"י נ"ו(3) ע' 349-350].

15.        לכאורה בשלב זה של הדיון, יש בידי התובעת לשכנע בטענתה כי לא היה ידוע לה על כך שלאולם אין היתר בנייה, טענה שנטענה בכתב התביעה, טענה המוכחת בתצהירו של אלון רונן, ולפיכך ראוי כי המחלוקת לגבי סטאטוס הרישוי של האולם, ככל שזו אכן קיימת, תתברר בהליך ההוכחות, כך גם תתברר בהליך ההוכחות השאלה אם יש להורות על ביטול ההסכם ולזכות את המשיבה בפיצוי.

16.        מצויים אנו ערב שמיעת ההוכחות, כאשר תצהירי העדות הראשית כבר הוגשו ואף מטעם זה לא ראיתי לדחות את התביעה שראשיתה בהגשתה בשנת 2003, בטענת התיישנות, כבר עתה בלא שנשמעו הראיות.

17.        העולה מכל המקובץ כי דין הבקשה להידחות.