ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
114-04,7911-05
18/09/2005
|
בפני השופט:
יצחק עמית
|
| - נגד - |
התובע:
1. תומר דורון
2. תומר אלוירה
3. אלבז דני
4. אלבז מירי
5. לוי צחי
6. לוי איילת
7. קוריטני מרינה
8. קוריטני איליה
9. אבלנה אברהם
10. אבלנה סיגל
11. טל ורד
12. טל ליאור
13. סוקולסקי פבלו
14. סוקולסקי אינה
15. לוי ריקי
16. לוי יעקב
17. קרייף דני
18. קרייף אהליבה
19. בלום אנה
20. פרבר אדוארד
21. פרבר מרגריטה
22. בשן רונית
23. בשן אליהו
24. ירוסלבסקי אהרון
25. ירוסלבסקי אורלי
עו"ד י. טיקוצקי ואח'
|
הנתבע:
1. טפחות- בנק למשכנתאות לישראל בע"מ
2. עדינה גרינברג - אולפינר שרף (צד ג')
3. טל אברהם - תכנון ובניה ופיקוח בע"מ (צד ג')
4. טל-אל - מושב עובדים למדע שימושי ולהתיישבות (צד ג')
עו"ד נשיץ
עו"ד א. מזור ואח' (צד ג')
עו"ד אהרונסון (צד ג')
עו"ד א. קולס ואח' (צד ג')
|
| החלטה |
בקשה לדחיית תביעה על הסף.
מכח סמכותי עפ"י תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (כפי שתוקנו בתיקון מס' 2 התשנ"ז - 1997) (להלן: "
התקנות") אני מחליט על יסוד הבקשה, תגובת המשיבים ותשובת המבקש לתגובה.
העובדות הצריכות לעניין
1. עניינה של התביעה שבפנינו, באחריותו החוזית והנזיקית של בנק שנתן ליווי פיננסי לפרוייקט, כלפי משתכנים.
המשיבים-התובעים, התארגנו לבניה משותפת במסגרת פרוייקט להרחבת היישוב טל-אל. כל אחד מהמשיבים התקשר בהסכם בניה עם חברה בשם מקס לוין בע"מ (להלן: "
הקבלן"). המבקש נתן ליווי פיננסי לפרוייקט, והכספים שנועדו לתשלום התמורה לקבלן הופקדו בחשבון הליווי. הכספים שהופקדו בחשבון זה, היו אמורים להיות משולמים לקבלן על פי התקדמות הבניה, לפי מפתח שחרור כספים עליו הוסכם בין כל הצדדים (להלן: "
מפתח השחרורים").
לטענת המשיבים, הקבלן לא סיים את עבודתו והם נדרשו לבצע עבודות נוספות כדי להשלים את בתיהם. לטענתם, נתברר להם שבחשבון הליווי לא נותרו כספים להשלמת הבניה. המשיבים מייחסים למבקש רשלנות בכך, שלא דאג שמפתח השחרורים יבטיח כי ישארו מספיק כספים בחשבון הליווי עד להשלמת הפרוייקט. בנוסף ולחילופין, טענו המשיבים, שהמבקש לא פעל בהתאם למפתח השחרורים ושחרר לקבלן כספים שלא הגיעו לו, ושלא בהתאם להתקדמות הבניה בפועל.
המבקש עתר בבקשה דכאן, לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות ולחילופין בשל שיהוי, ובשל מניעות וחוסר יריבות.
אתייחס בקצרה לכל אחת מעילות המחיקה.
התיישנות
2. מהו המועד ממנו יש למנות את תחילת מירוץ ההתיישנות? המבקש הצביע על שתי נקודות אפשריות.
א. במהלך חודש 10/96, שוחרר לקבלן התשלום האחרון, ולפיכך, תביעת המשיבים התיישנה לכל המאוחר ביום 31.10.03.
ב. לחילופין, ביום 22.11.96, הוגש תצהיר מטעם שני דיירים בפרוייקט, שאחד מהם הוא תובע מס' 12 בתביעה דכאן. התצהירים ניתנו בשם התובעים כולם, ונאמר בהם שידוע למצהירים כי הכספים המצויים בחשבון הפרוייקט, לא יספיקו לסיום העבודות. התצהיר מוכיח ידיעה בפועל של העובדות, ועל פי חלופה זו, תביעת המשיבים התיישנה לכל המאוחר ביום 22.11.2003.
מנגד, טענו המשיבים, כי רק משניתן פסק הבורר החלקי ביום 18.4.97, נודעו להם העובדות המהוות את עילת התביעה, ולכן חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "
חוק ההתיישנות") ויש למנות את תחילת המירוץ ממועד זה.
נציין כי המשיבים העלו טענת סעיף 8 במסגרת כתב תשובה, כמצוות הלכת ע"א 7261/97
שרבני נ. חברת האחים שבירו, פ"ד נד (4) 464.
3. איני נדרש להכריע בין שלושת המועדים הנ"ל, וזאת מן הטעם שהעלו המשיבים בתגובתם, והמתייחס לתקופת שביתת בתי המשפט.
התביעה הוגשה ביום 6.1.2004. שביתת בתי המשפט החלה ביום 19.10.2003 והסתיימה ביום 5.1.04, על פי הכרזת מנהל בתי המשפט מכוח תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין לתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א, 1981 (להלן: "
תקנות השביתה").
דהיינו, התביעה הוגשה יום אחד לאחר סיום השביתה. היש בכך כדי להאריך את תקופת ההתיישנות? זו השאלה עליה נחלקו הצדדים.
4. עיקר המחלוקת בין הצדדים, נסבה על שאלת היחס שבין 3 הוראות החוק הבאות:
א. תקנה 5 לתקנות השביתה קובעת: