ביום 12.12.13 ניתן על ידי פסק דין בעניינם של הצדדים בתובענות השונות שהוגשו על ידם. בשל טעות במספר תעודת הזיהוי של הקטין, ביום 26.12.13, תוקן פסק הדין.
יצוין כי, במקביל לשלב כתיבת פסק הדין ולאחר שמיעת הראיות בתובענות, הגיש המבקש (להלן: " האב") לתיק בית המשפט בתובענה שבכותרת שעניינה תביעת האב להסדרי ראייה בינו לבין בנם המשותף של הצדדים ע' (להלן: " הקטין") בקשה שכותרתה " בקשה דחופה למתן צו עשה המורה ליתן חיסון פוליו לקטין".
במסגרת הבקשה הנ"ל טען האב, בין היתר, כי לאור הנחיות משרד הבריאות במסגרת מבצע חיסון "שתי טיפות", בשל הימצאות נגיף הפוליו בארץ, יש לבצע את החיסון לקטין. לדבריו, האם מסרבת לשתף פעולה עם החלטות המדינה בעניין זה ולפיכך, הוא נאלץ לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הצו.
האם בתגובתה טענה כי עמדתה בכל הנוגע לחיסון הפוליו נובע מתוך דאגה כנה לקטין ולטובתו. לדבריה, מאחר והקטין קיבל את כל מנות חיסון הפוליו המומת הוא מוגן מהמחלה והמלצת משרד הבריאות בעניין חיסון הפוליו החדש הינה המלצה על מנת להשתמש בגופם של המחוסנים לצורך הפצת החיסון לאוכלוסיות שאינן מחוסנות כלל.
בהחלטתי מיום 4.11.13 הוריתי לאם להמציא אישור מטיפת חלב על מתן חיסון הפוליו לקטין, כפי שניתן בשגרה. כמו כן, הוריתי לאב להמציא אישור רופא הילדים המטפל בקטין דרך קבע על הצורך במתן החיסון לקטין הספציפי, בשים לב לטענת האם לפיה הקטין קיבל את חיסוני הפוליו השגרתיים.
ביום 10.11.13 הגישה האם את פירוט החיסונים שקיבל הקטין.
ביום 12.11.13 הגיש האב אסופת מסמכים רפואיים, כדלקמן:
1. מכתבה של ד"ר קראוס מוניקה מיום 5.11.13 במסגרתו צוין כי " הנני מאשרת שע' בטיפול במרפאתנו. על פי הוראות משרד הבריאות עליו לקבל חיסון OPV - דרך הפה (חיסון כנגד פוליו חי מוחלש) בתנאי שעד כה קיבל את החיסון המומת IPV (נגד פוליו - בזריקה). אין בידי כרגע את הפנקס טיפת חלב כדי לבדוק מה ע' קיבל בעבר".
2. הפרקים הרלבנטיים מחוזר מנכ"ל משרד הבריאות לעניין חיסון הפוליו החי מוחלש.
3. העתק פירט החיסונים שקיבל הקטין.
לאחר עיון במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, הוריתי לאב בהחלטתי מיום 13.11.13 לפנות שנית לרופאה ולקבל ממנה התייחסות לטובת הקטין במתן חיסון הפוליו המוחלש. בהתאם להחלטה הנ"ל צירף האב לתיק בית המשפט מכתב נוסף מרופאה המטפלת, מיום 14.11.13 שם חזרה הרופאה על האמור במכתבה מיום 5.11.13 והוסיפה " לאחר שבדקתי את פנקס החיסונים שלו (פנקס טיפת חלב) המעודכן אני מאשרת שע' קיבל את 4 מנות המקובלות והמומלצות של חיסון IPV (נגד פוליו מומת) ולכן יכול לקבל OPV . אלה הן המלצות של משרד הבריאות".
בהחלטתי מיום 25.11.13 המלצתי לצדדים להגיע לפתרון הסכמי בסוגייה שבמחלוקת ולצורך כך, הופנו הצדדים, בדחיפות, ליחידת הסיוע שליד בית המשפט על מנת שתסייע בידם לעשות כן. בנוסף, קבעתי מועד לדיון בבקשה, ככל שלא תושג הסכמה.
ביום 18.12.13 הודיעה יחידת הסיוע כי הליך הגישור בין הצדדים לא צלח ועל כן נדרשת החלטה שיפוטית בבקשה.
לבקשת הצדדים, הדיון בבקשה נדחה ליום 28.1.14 במסגרתו שבו הצדדים על טיעוניהם בכתב. בהחלטתי מיום 10.2.14 נוכח טענות הצדדים ומהות הבקשה אשר כאמור, עניינה בתחום הרפואה, הוריתי על מינויו של פרופ' עמוס עציוני (להלן: " המומחה") כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו לעניין נחיצות מתן החיסון לקטין.
ביום 6.3.14 הגיש המומחה את חוות דעתו לבית המשפט ולאור חשיבות מהות הבקשה, אביא את מסקנותיו כלשונן:
"9. ...ע' כבר קיבל ארבעה חיסונים של הנגיף המומת, ועל כן ברור שהוא עצמו לא יחלה במחלת הפוליו גם אם ייחשף לנגיף הפרא. יחד עם זאת, מתן החיסון החי-מוחלש לע' לא יסכן אותו ואף לא יגרום לו כל סבל מאחר והחיסון ניתן בטיפות דרך הפה. כפי שהוסבר מתן החיסון יסייע בהבטחת "חיסון העדר" לאוכלוסיה הכללית ובכך למנוע אפשרות של הופעת המחלה אצל אנשים אשר לא חוסנו מכל סיבה שהיא.
מעבר לכך שנראה לי שמן הראוי לקיים את הוראות משרד הבריאות בנושא חיסונים בכלל, ברצוני להביא לידיעת בית המשפט פסק דין שניתן ב - 1999 בארה"ב BOONE V BOOZMAN שבו נכתב THE RIGHT TO FREE EXERCISE OF RELIGION RIGHTS ARE SUBORDINATED TO SOCIETY INTERST IN PROTECTING AGAINST THE SPREAD OF DISEASE כלומר טובת הציבור גוברת על זכויות ההורים או על השקפת עולם דתית או אחרת בנושא החיסונים.
מאחר ובמקרה שלפנינו אין כל הצדקה דתית או אחרת לאי מתן החיסון, מחייבת לדעתי טובת הציבור לתת לע' את החיסון החי-מוחלש".
האב בתגובתו, עתר לאימוץ חוות הדעת, תוך חיוב האם בהוצאות משפט. מנגד, טענה האם כי אין להורות על מתן החיסון לקטין שכן, לשיטתה, גם מדבריו של המומחה בחוות הדעת, הקטין מושא התובענה אינו זקוק כלל לחיסון והוא מחוסן מפני נגיף הפרא. מסקנת המומחה למתן החיסון מסתמכת על שיקולים עקרוניים שאינם נוגעים לטובתו של הקטין אלא לטובת האוכלוסייה הכללית או הנחיות משרד הבריאות שאינם צד להליך. לפיכך, טוענת האם כי אין ליטול סיכון ולו מינימאלי של פרומיל לתמותה כאשר ברור כי הקטין הספציפי אינו נדרש לחיסון.