החלטה בתיק ת"ק 46744-05-12

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

2.         לטענת המבקשים, כתב ההגנה לא הוגש במועד היות והמבקשת 1 מטופלת ב - 7 ילדים ואינה דוברת עברית "במידה מספקת", ואילו המבקש 2, סובל בחודשיים האחרונים מבעיות רפואיות ברגלו, ובנוסף, בגלל אי ידיעת החוק הגיש את כתב הגנתו רק בחלוף המועד.

3.         המשיבים מתנגדים לבקשה.

4.         לאחר שעיינתי בכתבי בי - דין, בבקשה ובתגובה, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הנימוקים שיפורטו להלן.

5.         בניגוד לנטען, כתב התביעה נמסר לידי המבקשים במסירה אישית על ידי שליח, ביום 12.08.12 ולא בחודש אוקטובר.

כתב ההגנה הוגש רק ביום 23.12.12, קרי: למעלה משלושה חודשים מן המועד בו היה עליהם להגיש כתב הגנתם (עד ליום 15.09.12).

יתר על כן:

פסק הדין ניתן ביום 11.10.12 והומצא לידי המבקשים ביום 23.10.12 - כעולה מאישורי המסירה הסרוקים במערכת בית המשפט.

על פי תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה שלא בפני בעל דין, הינו תוך 7 ימים מיום  שהומצאה לו ההחלטה.

משבקשה זו הוגשה רק ביום 17.12.12, משמע, חלפו כחודשיים ימים מהמועד הקבוע בחיקוק.

6.         בכגון דא, קבעה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי על המבקשים להראות "טעם מיוחד" לארכה המבוקשת.

            תקנה 528 לתקנות סד"א קובעת כי נקבע מועד בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

7.         ודוק: בעוד שבביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד - בו דנה תקנה 201 לתקנות סד"א, רשאי בית המשפט להורות על ביטול פסק דין "מחמת הצדק" או מכוח "שיקול דעתו של בית המשפט", הרי שבהארכת מועד שנקבע בחיקוק - בו דנה תקנה 528 - רשאי בית המשפט להאריך את המועד רק "מטעמים מיוחדים", אף כי ניתן להתחשב במידת מה בנימוקים המובאים בבקשה לביטול פסק דין, ואולם, שומה על בית המשפט לקבוע תחילה האם הציג המבקש "טעם מיוחד" בגינו יש להאריך לו את המועד, כאשר לשיקול זה של טעם מיוחד, שיקול מכריע מבין כלל השיקולים הבאים בחשבון.

בענייננו, לא זו בלבד שלא ניתן כל "טעם מיוחד", אלא שאף לא מצאתי כל נימוק של ממש, הן באשר לאיחור שבהגשת כתב הגנה והן באשר לאיחור שבהגשת הבקשה דנן.

מהמסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשה, עולה כי המבקש 2 עבר ניתוח להחלפת מפרק ביום 30.04.12 ושוחרר מבית החולים ביום 24.05.12, קרי: למעלה מ - 7 חודשים לפני המועד בו הוגשה הבקשה דנן.

אין בפניי כל מסמך רפואי עדכני או מסמך אחר שממנו ניתן ללמוד כי נבצר ממנו מלהגיש כתב הגנתו, כמו גם מלהגיש בקשתו זו במועד.

יתר על כן, המבקש 2 אף טוען כי בעיותיו הרפואיות עדיין קיימות וחרף זאת, לא ניתן כל הסבר מדוע בכל זאת עלה בידיו כעת להגיש בקשתו / כתב הגנתו דנן,  בניגוד למצב בעבר.

8.         אף הטיעון כי אשתו, המבקשת 1, מטופלת ב - 7 ילדים, אין בה כדי להצדיק מחדל זה, והטענה בדבר חוסר ידיעתה את השפה העברית נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין בצידה וללא צירוף תצהיר תומך חלף העובדה כי המבקש 2 כן טרח לצרף תצהיר מטעמו.

9.         מכאן, שלא נמצא כל "טעם", לא כל שכן "טעם מיוחד".