החלטה בתיק ת"ט 3500-03-12

1.         התנגדות לביצועו של שטר חוב על סך 50,000 ש"ח, לו ערבה כפי הנטען המבקשת, ובצידה בקשה לראות ביום הגשת הבקשה כיום מסירת האזהרה, ולחילופין בקשה להארכת מועד.

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שנתקיים בבקשות בפני ביום 29.10.12, במסגרתו נחקרו שליח מסירת האזהרה, מר שי מועלם, והמבקשת, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

2.         טענות המבקשת בתמצית הינן כי היא אינה חתומה על השטר, לא נתנה לאיש לחתום עליו בשמה, לא היתה אצל עו"ד לאימות החתימה, וכי נפלה קורבן לחוב לא לה, משחתימתה על גבי השטר זויפה.

לעניין המסירה, טוענת המבקשת כי לא קיבלה את האזהרה וכשנודע לה על עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלה סברה כי הוא מתייחס לחוב אחר שיש לה שהינו בסכום קטן, ולא ידעה כי המדובר בעניין זה. המבקשת מציינת כי הינה אישה מבוגרת וחולנית, גם בעלה נכה והם מתקיימים אך בקושי, ולפיכך וודאי שלא היתה מסכימה לשמש כערבה.

המשיבה מתנגדת לבקשות וטענותיה בתמצית הינן כי המדובר באיחור בן כ-10 חודשים בהגשת ההתנגדות, מבלי שניתן לכך טעם מיוחד כנדרש, שכן טענת המבקשת לגבי המסירה אינה מבוססת.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי שטר החוב נחתם ואומת כדין במשרדה של עו"ד ענתבי, ולפיכך טענת זיוף השטר מוכחשת.

3.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר שנחקרו השליח והמבקשת בפני, הגעתי למסקנה כי יש מקום להאריך למבקשת את המועד להגשת ההתנגדות וכן לקבל את ההתנגדות גופה, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח, לאור האיחור הרב בהגשת ההתנגדות.

באשר למסירה, בהתאם לרשום באישור המסירה בוצעה המסירה לבן משפחה שסירב להזדהות ולחתום. בחקירתו העיד השליח כי אותו בן משפחה היתה למעשה אישה בגילה של המבקשת בקירוב, בסביבות גיל 50 או 60, אולם לא ערך תרשומת מתי בוצעה המסירה ובאיזה בן משפחה מדובר, ולמעשה הודה כי תצהיר המסירה אינו מפרט מעבר לתצהיר המובנה של ההוצאה לפועל (ר' תשובותיו בעמ' 3 לפרוט' ש' 5-6, ש' 25-26).

כנגד עדות זו, העידה המבקשת כי במועד הרלבנטי למסירה התגוררה עם המבקשת רק בתה, אשר כיום היא כבת 20 בלבד, זאת לאחר שבנה התחתן ועזב את הבית, ולאור עדות השליח כי המדובר במסירה לאשה מבוגרת, עולה ספק בידיעתה של המבקשת על דבר ההליכים מכח אותה מסירה.

כידוע, לעיתים שילוב של נסיבות אישיות אף שאינן עולות כדי טעם מיוחד, בהצטרפן לסכום הנתבע ולמהות טענות ההגנה, עשוי להביא להצדקת הארכת המועד.

ר' האמור בהחלטת כב' השופטת דורנר, ברע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, (ניתנה ביום 5.12.00, לא פורסמה):

"טענת המבקש היתה כי מצבו האישי הקשה והיותו טרוד בעסקו ובהחזר חובות מנעו ממנו את האפשרות להגיש במועד את בקשת התנגדות לביצוע השיק...

ככלל, נסיבות  אישיות כגון אלה של המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על פי תקנות סדרי הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפני - שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף - האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השיק, וזאת על מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על פיו".

בנסיבות אלה, ואף כי לא ניתן לקבוע חד משמעית כי ישנו פגם בהמצאה, הרי שנוכח סכום החוב הנתבע וטענת הזיוף, ובאיזון הדברים הנכון לא מצאתי לדקדק עם המבקשת ולאפשר דיון מהותי, חרף האיחור, בכפוף לריפוי המחדל ע"י פסיקת הוצאות.

4.         בשלב בחינת הרשות להגן אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו אין נשקלים שיקולי מהימנות, אין נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.

ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:

"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".

ר' גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41.

לא יכולה לקום מחלוקת כי ככל שיעלה בידי המבקשת להוכיח טענותיה, לא תוטל עליה חבות בגין השטר. לפיכך, יש מקום לברר הטענה בהליך ראייתי מוסדר, שכן במסגרת הליך זה וודאי אין להכריע בהסתמך על ראיות שדינן בירור, כגון עדותה של עו"ד ענתבי באשר לנסיבות החתימה.