החלטה בתיק ת"א 2056-07

1.         עניינה של התביעה פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים מיום 12.06.06.

2.         בהתאם לקביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לתובעת נכות צמיתה בתחום האורתופדיה בשיעור 10% החל מיום 01.01.11. קביעה זו מהווה נכות על פי דין בהתאם לסעיף 6ב. לחוק הפיצויים.

3.         התובעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה. 

4.         בהחלטה מיום 04.04.12 נעתרתי לבקשת התובעת והוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה.

5.         המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר הלל סאבין, הגיש חוות דעת מיום 27.07.12, בה קבע כי התובעת סובלת מנכות בתחום הראומטולוגיה בשיעור 50%.

המומחה קבע כי מדובר בתסמונת כאב כלל גופי כרונית (להלן: "התסמונת"), אשר עשויה להשתפר עם הזמן אולם זמן זה אינו קבוע. להתרשמותו של המומחה, הבעיה בצורתה הנוכחית קיימת כשנתיים ועלולה להימשך לא פחות משלוש שנים נוספות. המומחה קבע עוד כי המצב עלול להחמיר במידה ומתגלות בעיות גופניות או נפשיות חדשות וכן כי המצב עשוי להשתפר באופן מאוד איטי ולהיעלם בתוך 5-10 שנים.

המומחה קבע עוד כי לא ניתן לקבוע קשר חד משמעי בין התאונה לבין מצבה של התובעת. המומחה ציין כי התסמינים הקיימים לא תוארו לפני התאונה או בתקופה של השנתיים הראשונות אחרי התאונה ולדעתו התסמונת התפתחה מאוחר יותר, לפחות כשנתיים לאחר התאונה. עוד קבע המומחה כי לא הוכח קשר סיבתי ישיר לתאונה. לדעת המומחה הקשר לתאונה הוא קשר עקיף וכי יחד עם זאת, הכאבים הכלל גופיים וקשיי התפקוד הנראים היום אצל התובעת נמצאו ואובחנו מאוחר יותר על ידי המומחים שבדקו אותה.

6.         בדיון מיום 15.10.12 ביקשו ב"כ התובעת לחקור את המומחה על חוות דעתו טרם יגישו הצדדים תחשיבי נזק. ב"כ הנתבעת ביקשה כי טרם ייחקר המומחה על חוות דעתו, יוגשו ראיות התביעה. בהחלטה מאותו יום נקבעו לצדדים מועדים להגשת תצהירי העדות הראשית.

7.         לאחר זאת, ביום 05.11.12 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה ולהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים

8.         בכתב התביעה המתוקן, אשר צורף לבקשה, טוענת הנתבעת כי הנכות אשר נקבעה על ידי ד"ר סאבין, נגרמה על ידי התאונה נשוא התביעה. בבקשה נטען כי הנכות שקבע המומחה הינה נכות צמיתה. (סעיף 18 לכתב התביעה המתוקן. סעיף 17 לבקשה). על בסיס נכות צמיתה משוקללת בשיעור 55% ואובדן כושר השתכרות נטען בשיעור 80%, טוענת התובעת בבקשתה להפסדי שכר המגיעים כדי למעלה מ- 2.1 מיליון ש"ח ולמכלול נזקים בסכום העולה על 3.5 מיליון ש"ח.

9.         הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה, בין שאר טענות, כי ד"ר סאבין שלל בחוות דעתו קשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה שהתפרצה אצל התובעת ובין התאונה ולכן אין לנכות התובעת בתחום הראומטולגיה נגיעה לתביעת התובעת. כן טענה הנתבעת כי הבקשה לתיקון כתב התביעה מתבססת על הנחה שגויה לפיה יש קשר סיבתי בין התאונה ובין המחלה. הנתבעת טענה עוד כי ד"ר סאבין קבע לתובעת נכות זמנית בלבד ולא נכות צמיתה וכי מחלת התובעת צפויה להיעלם כליל תוך שנים בודדות. כן טענה הנתבעת כי יש לחשב את נזקי התובעת בגין התאונה על בסיס נכות רפואית בשיעור 10% בלבד כפי שקבע לה המוסד לביטוח לאומי וכי נזקי התובעת נופלים מסמכותו של בית המשפט המחוזי.

דיון

10.        לאור האמור בחוות דעת המומחה, לכאורה אין קשר סיבתי בין הנכות שנקבעה לתובעת בתחום הראומטולוגיה לבין התאונה נשוא התביעה. כמו כן, לכאורה, הנכות נשוא חוות הדעת הינה נכות זמנית ואינה נכות צמיתה. במידה שעובדות לכאוריות אלה תתבררנה כנכונות במהלך בירור התביעה, כי אז נשמט הבסיס מטענות התובעת בדבר הנכות הצמיתה בתחום הראומטולוגיה וכן אובדן כושר ההשתכרות והנזקים המיוחסים בבקשה לתאונה נשוא התביעה. יחד עם זאת, עולה מחוות הדעת כי המומחה סבור כי קיים קשר עקיף בין התסמונת לבין התאונה והתובעת סומכת את טענותיה על אמרתו זו של המומחה. כמו כן, לצד קביעתו בדבר השיפור הצפוי במצבה של התובעת, המומחה קבע כי המצב עלול גם להחמיר במידה ומתגלות בעיות גופניות או נפשיות חדשות. 

11.        מדובר, אפוא, במחלוקות בין הצדדים אם בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות בתחום הראומטולוגיה לבין התאונה ואם בשאלת זמניותה של הנכות שנקבעה. מחלוקות אלה טעונות בירור ובשלב הנוכחי שבו הן טרם התבררו, לא ניתן לקבוע באופן נחרץ כי אין יסוד לבקשת התובעת לתיקון כתב התביעה. יש להתיר את תיקון כתב התביעה גם בשל טענת התובעת כי הסכום המגיע לה גבוה מזה שנתבע על ידה בתחילה וכן לנוכח הגישה הליברלית הנוהגת בתיקון כתבי טענות ואשר מבוססת על הטעם כי בדרך כלל התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמתיות השנויות במחלוקת ביניהם. (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא - הוצאה לאור בע"מ, עמ' 152). דברים אלה נאמרים מבלי לחוות דעה על תוצאת הדיון וסכום הפיצויים שייפסק לתובעת.

12.        משהסמכות העניינית נקבעת לפי הסעד שבכתב התביעה וכן לאור ההלכה כי במקרים בהם מתוקן כתב התביעה באופן המוציא את הסעד המבוקש מגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, על בית משפט השלום להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי - יש להעביר הדיון בתובענה זו. ר' רע"א 60/63 רובין, עו"ד נ' אפלבוים פ"ד נז(3) 475, 478. ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561. רע"א 6132/09 עיריית טירת הכרמל נ' כלל השקעות בנדל"ן בע"מ, (14.10.09).

13.        אשר על האמור:

אני מתירה את תיקון כתב התביעה.

אני מורה על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט המחוזי מחוז מרכז.