החלטה בתיק רע"פ 8478/12

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן על-ידי כב' השופטים י' צבן-סג"נ, מ' מזרחי, ו-ר' כרמל, בעפ"ג 32413-08-12, מיום 28.10.2012. בפסק הדין נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים, אשר ניתן על-ידי כב' השופט א' רון, ביום 10.7.2012.

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, אשר הושת עליו. בהחלטה מיום 25.11.2012, עוכב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.             נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של ניסיון גניבה, לפי סעיף 384 בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186לחוק העונשין.

3.             בכתב האישום, אשר הוגש נגד המבקש ונאשם אחר, מועתז אבו רביע (להלן: מועתז) (להלן, ביחד: הנאשמים), נטען כי ביום 29.11.2009, סמוך לשעה 17:00, הגיעו הנאשמים למושב תעוז (להלן: המושב) ברכב מסוג סובארו (להלן: הרכב). הנאשמים עצרו את רכבם במטע עצי זית, והחלו להעמיס עצים על הרכב, במרמה ובכוונה לשלול מבעל המטע את העצים שלילת קבע. לאחר זמן מה, הגיע למקום אברהים אבו עמאר, בעל המטע (להלן: אברהים) ושאל את הנאשמים לפשר מעשיהם. בתגובה, הורידו הנאשמים את העצים מרכבם ונמלטו מן המקום. אברהים התקשר ליוסף בטאט, קצין משטרה בהתנדבות, ששהה אותה עת במושב (להלן: יוסף), וביקש ממנו לעצור את הנאשמים. משראה יוסף את רכבם של הנאשמים, הוא עצר אותו, הציג בפניהם תעודת קצין משטרה ודרש מהמבקש, שנהג ברכב, להציג לו תעודת זהות. במקביל, הזעיק יוסף ניידת סיור של מג"ב למקום. לאחר דין ודברים בין יוסף למבקש, נאות האחרון להציג בפניו תעודת זהות ומסר לו אותה.

           כשהגיעה ניידת של מג"ב למקום, החל המבקש לקלל את יוסף ואמר לו: "אני אראה לך מה זה יא בן זונה", וניסה להכות את יוסף בפניו. לאחר מכן, חטף המבקש את תעודת הזהות שלו מידיו של יוסף והחל בנסיעה פראית. הרכב פגע ביוסף, גרר אותו כמה מטרים עד שיוסף נפל והתגלגל לתעלה (להלן: הדריסה). כתוצאה מהדריסה נחבל יוסף קשות בכל גופו, נגרמה לו חבלה חמורה בראשו והוא ספג מכה חזקה בצלעות.

           לאחר הדריסה, נמלטו הנאשמים מן המקום ברכב, והשאירו את יוסף מתבוסס בדמו בתעלה. כשיצאו מן המושב, נעצרו הנאשמים על-ידי ניידת משטרה שהגיעה למקום. בחיפוש שערכו השוטרים ברכב נמצאו 3 סכיני מטבח.

4.             בית המשפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסת לו בכתב האישום, על בסיס הודאתו.

           בגזר דינו, עמד בית המשפט השלום על השיקולים הרלבנטיים לעניינו של המבקש. מחד גיסא, ציין בית המשפט כי המבקש הוא "הדמות המרכזית בפרשה", שכן הוא נהג ברכב; התעמת עם יוסף, קצין המשטרה; חטף את תעודת הזהות מידיו; פגע בו במהלך נסיעתו; והותיר אותו שוכב בתעלה בעודו פצוע. מאידך גיסא, נתן בית המשפט דעתו לכך שהמבקש הודה בעובדות כתב האישום ולקח אחריות על מעשיו (אם כי בשלב מתקדם מאוד של ההליך); כי המבקש נעדר כל עבר פלילי; וכי תסקירי שירות המבחן נוטים לצד החיובי.

           לבסוף, השית בית המשפט על המבקש עונש מאסר בפועל למשך ארבעה חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים; וקנס בסך 1,000 ש"ח.

5.             המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בירושלים, וטען, כי אין להרשיעו בביצוע עבירה של ניסיון גניבה, שכן גזרי העץ היו נטושים וזרוקים ולא היוו אובייקט לגניבה. עוד נטען, כי נפילתו של יוסף נגרמה לאחר שהוא תקף את המבקש וכתוצאה מפעולתו שלו, שעה שאחז ברכב למרות שזה החל לנסוע. כמו כן, טען המבקש, כי העונש שהושת עליו חמור מידי בנסיבות העניין, ועלול להוביל לאיבוד מקום עבודתו באגד. על כן, התבקש בית המשפט המחוזי לבטל את עונש המאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, ולהמירו בשל"צ, או להגדיל את תקופת המאסר על תנאי.

6.             ביום 28.10.2012, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו של המבקש, וקבע, כי הטיעונים שהועלו בערעור אינם עולים בקנה אחד עם הודאתו של המבקש בעובדות כתב האישום בבית המשפט השלום. בית המשפט קבע, כי לא נפל כל פגם בעונש שהוטל על המבקש, בשים לב להמלצתו של שירות המבחן על ענישה בדרך של עבודות שירות, ולנוכח חומרת מעשיו של המבקש, אשר תקף שוטר והביע זלזול בשלטון החוק. לפיכך, נקבע, כי אין כל הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל.

הבקשה

7.             בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, טוען בא כוחו כי אמנם הערעור לבית משפט קמא הוגש על גזר הדין, אולם תוכנו מעיד על כי מדובר בערעור על עצם הרשעתו. משכך, מתבקש בית משפט זה לראות בבקשה לרשות ערעור כערעור שהוגש על ההרשעה.

           בנימוקי הבקשה נטען, כי לא היה שימוע בתיק; כי התביעה חזרה בה מהאשמת המבקש בהחזקת 3 סכיני המטבח; כי הודאתם של הנאשמים בעובדות כתב האישום הייתה בעקבות פניית השופט ולאחר ניהול הוכחות בתיק; כי גזרי העץ היו נטושים וזרוקים ולא היוו אובייקט לגניבה; כי מחומר הראיות עולה כי נפילתו של יוסף נגרמה שלא כתוצאה ממעשיו של המבקש; וכי שירות המבחן לא המליץ על מאסר בדרך של עבודות שירות אלא על של"צ. כמו כן, נטען, כי יש להתחשב בעובדה כי המבקש הוא בחור צעיר, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר יפוטר מעבודתו אם ירצה מאסר בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

8.             למקרא האמור בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. זאת, משנחה דעתי כי הבקשה אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מגלה חוסר צדק (ראו, למשל, רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2012)); רע"פ 7822/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2012)). כך גם, אין בטענות המבקש באשר לחומרת העונש שהוטל עליו כדי להצדיק דיון במסגרת הליך שיפוטי נוסף, בהעדר סטייה של ממש ממדיניות הענישה המקובלת (ראו, לעניין זה, רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 05.02.2012); רע"פ 3964/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.05.2012)).

           בבקשה לא נטען כלל כי במקרה דנן מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים, וסבורני כי אין היא מגלה, על-פי טיבה, כל עילה לקיומו של הליך שיפוטי נוסף. עיון בה מלמד כי, למעשה, מדובר בערעור נוסף על הכרעתו של בית המשפט המחוזי, ומטעם זה, בלבד, יש לדחותה.

9.             למעלה מן הצורך, אציין, כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, בשים לב לכך שטענות המבקש, נדונו בשתי הערכאות הקודמות, אשר ראו עין בעין וקבעו, כי לנוכח חומרת העבירות, אותן ביצע המבקש, והזלזול שהפגין כלפי שלטון החוק יש להשית עליו עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. הנני סבור כי אין ממש בטענת בא כוח המבקש, לפיה הודאת מרשו בעובדות כתב האישום פסולה, עת נעשה לאחר פניית בית המשפט ובשלב מתקדם של ניהול ההוכחות. המבקש היה מיוצג לאורך כל ההליך, ובכלל זה במועד ההודאה, ולא הוצג טעם של ממש לחשוב כי הודאתו ניתנה שלא מרצונו החופשי.