החלטה בתיק פ 7416/06

בפני בקשת ב"כ הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום נגדם בטענה שהתביעה לא מילאה חובתה לפי סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 ולא יידעה את הנאשמים בדבר העברת חומר חקירה כנגדם לתביעה, וכפועל יוצא מכך, לא קוימה זכותם לשימוע טרם הגשת כתב האישום נגדם.

אין חולק, כי כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בתאריך 26.11.06 שבו יוחסה להם עבירה מסוג פשע,  דהיינו חבלה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 334+ 335(2) לחוק העונשין.

לטענת ב"כ התביעה, כמפורט בתגובתה בכתב, התביעה מילאה את חובתה כלפי הנאשמים ושלחה להם, ביום 15.1.06, או בסמוך לכך, הודעות בדבר הגעת חומר החקירה כנגדם. לדברי ב"כ התביעה, הודעות אלה לא נשלחו בדואר רשום אלא בדואר רגיל, וזאת בהתאם לנוהג שהיה קיים באותה עת בתביעה, כפונקציה של העדר תקציב מתאים. עם זאת, לדבריה, בתיק החקירה קיימים העתקים של ההודעות שנשלחו בשעתו לנאשמים ואף נעשה ברור אצל האחראי על הטיפול בנושא ונמסר על ידו, כי שלח את ההודעות כמקובל באמצעות הדואר. לדברי התובעת, רק בחודש ינואר 2007 החלה המשטרה במשלוח הודעות בדואר רשום.

בכל מקרה, לטענת ב"כ התביעה, אין חובה על פי דין לשלוח הודעות לפי סעיף 60א' בדואר רשום.

עוד הוסיפה ב"כ התביעה וציינה, כי בפועל, בפרק הזמן שמאז הגשת כתב האישום ועד היום, פנה ב"כ הנאשמים בכתב לתביעה, שטח את טענות הנאשמים ואף זכה לתשובה בכתב מהתביעה, כך שבפועל, גם אם באיחור,  קוימה זכות הנאשמים לשימוע.

סעיף 60א (ג) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור מסירה".

עיננו הרואות, כי לא קיימת הוראה הקובעת קטגורית, כי לצורך מילוי חובת היידוע, על התביעה לשלוח הודעות בדואר רשום, ובדרך זו בלבד. כל שנקבע הוא, שבמידה שההודעה נשלחת בדואר רשום, נוצרת חזקה חלוטה כי היא הומצאה כדין וזאת בין אם חתם הנמען על אישור מסירה ובין אם לאו.

אין לכאורה כל מניעה, על פי הסעיף, שהתביעה תשלח לחשוד הודעה גם שלא בדואר רשום,  אלא שאז, לא תחול אותה חזקה המפורט בסע"ק ג' לעיל.

סעיף 57ג לפקודת הראיות נוסח חדש) התשל"א-1971 קובע:

  "מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה — אם אין הוראה אחרת משתמעת — כמבוצעת —

(1)  אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה;

(2)  במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר.

מיום 1.10.1981

תיקון מס' 6

ס"ח תשמ"א מס' 1030 מיום 15.6.1981 עמ' 305

הוספת סעיף 57ג

במקרה שלנו, לנוכח העובדה שבתיק החקירה קיימים עותקים של מכתבי ההודעה כשהם מופנים לנאשמים, על פי כתובותיהם המופיעות במשרד הפנים, כאשר אליבא הגורם האחראי על הטיפול בנושא, הודעות אלה נשלחו בדרך המקובלת באמצעות הדואר, נדמה כי הרימה התביעה את חובתה להראות כי עשתה את המוטל עליה. איני רואה הצדקה לזמן את הגורם המטפל, על מנת שיעיד בפני בנושא זה, ואני נכונה לקבל את הצהרת ב"כ התביעה בכגון דא.

במצב דברים זה נוצרת חזקה כי דבר הדואר הגיע ליעדו והנטל על הנאשמים לסתור את החזקה.