הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפת עובד ציבור- עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
בהתאם לכתב האישום המתוקן, ביום 10.1.05 בעת שהפקח רשם דוח תעבורה לנאשם, תקף הנאשם את הפקח בכך שאחז במעילו ובידו השניה שרט אותו בשפה התחתונה .
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הנאשם ישלח לשירות המבחן לצורך הגשת תסקיר, כאשר ב"כ הנאשם עתרה לכך ששירות המבחן יבחן את שאלת ההרשעה .
ב"כ המאשימה עתרה להותרת ההרשעה על כנה, כאשר ציינה את העובדה שבתסקיר נאמר שהנאשם לוקח אחריות חלקית בלבד על ביצוע העבירה. עוד ציינה שהמדובר בעבירה חמורה המחייבת הרשעה ועל כן, ביקשה להשית על הנאשם מאסר מותנה, קנס ופיצוי.
ב"כ הנאשם מנגד עתרה לביטול ההרשעה. היא ציינה כי הנאשם שירת כלוחם בגבעתי, ועובד מספר שנים בעבודה מסודרת. עוד הדגישה כי לנאשם אין הרשעות קודמות, הוא התנדב בעבר במשמר האזרחי והדבר נקטע בשל התיק הפלילי והוא מעוניין לחזור לעבוד שם. עוד הטעימה כי הנאשם חייב למצוא עבודה נוספת, ככל הנראה כמאבטח כפי שעבד בעבר ואם יורשע, סביר להניח שלא יוכל להמשיך לעבוד כמאבטח.
הנאשם שבפני יליד 1975 ולו רישום פלילי אחד ללא הרשעה משנת 2003 בגין עבירה של טיפול בלתי זהיר בחומר נפץ.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מתפקד באורח נורמטיבי במשך כל שנות חייו ואף שירת בצה"ל ושוחרר לאחר שהתגלתה בעיה בריאותית מסוימת. עוד עולה מן התסקיר, כי לנאשם יכולת התמדה תעסוקתית לאורך זמן וכי הוא עורך מאמצים לנהל אורח חיים נורמטיבי ומסגרת תעסוקתית מסייעת לו בכך. שירות המבחן מציין כי הנאשם לוקח אחריות חלקית על ביצוע העבירה, אך עם זאת הביע חרטה על התנהגותו ועל אופי התנהלותו באירוע.
ביחס להרשעה בדין, שירות המבחן ציין כי הנאשם הביע חשש כי במידה ויורשע עלול לאבד מקור פרנסתו והתרשמות שירות המבחן הינה, כי הדבר עלול להוביל לנסיגה משמעותית במצבו ועל כן המליץ שירות המבחן על הימנעות מהרשעה.
אכן הכלל הוא שמי שנמצא אשם בביצוע עבירה פלילית, דינו להיות מורשע בפלילים. את ההלכות ביחס לשאלת אי הרשעה התוותה כב' השופטת דורנר בע"פ 2083/96
כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 ומהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול, וכך נאמר שם :
"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם בע"מ 342)
.
אין חולק איפוא כי שורת הדין מחייבת דרך כלל - הרשעה של מי שנמצא אשם בעבירות שיוחסו לו. בענייננו, העבירה בה הודה הנאשם אינה קלה, כאשר מדובר בתקיפת עובד ציבור, אף כי התקיפה עצמה לאחר תיקון כתב האישום אינה מן החמורות. אין ספק, כי הנאשם כשל בהתנהגותו ומתסקיר שירות המבחן עולה אף שהוא אינו לוקח אחריות מלאה. עם זאת, התרשמות שירות המבחן כי הרשעה עלולה להביא לאיבוד מקום פרנסתו, כאשר באת כוחו ציינה, כי הנאשם מעוניין להמשיך ולעבוד כמאבטח - דבר שהרשעה בפלילים תמנע ממנו.
כמו כן, הציגה ב"כ הנאשם אישור כי הנאשם התנדב במשמר האזרחי במשך כשנתיים והתנדבותו הופסקה עקב תיק פלילי וכי כיום דבר העומד אף הוא לזכותו כאשר כיום הוא מעוניין להמשיך ולהתנדב במשמר האזרחי.
ב"כ הנאשם הציגה מספק פסקי דין בהם נמנע בית המשפט מהרשעה במקרים של תקיפת עובד ציבור, אף במקרים בהם דובר בתקיפות חמורות יותר, ובמקרה אחד הדבר היה אף בהסכמת המדינה.
בשים לב למכלול נסיבותיו של תיק זה, הנני סבורה שבנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, יש מקום להימנע מהרשעת הנאשם על מנת שלא לפגוע באפשרויותיו התעסוקתיות בעתיד, זאת בשים לב אף להתרשמות שירות המבחן כי איבוד מקום עבודתו עלול להוביל לנסיגה משמעותית במצבו.
עם זאת, בשים לב להחלטתי האמורה, הנני רואה לנכון לקבוע כי הנאשם יבצע של"צ בהיקף נרחב יותר מזה שהמליץ עליו שירות המבחן, על מנת שיהא בכך ענישה ממשית ומוחשית וכן ראיתי מקום לפסוק פיצוי משמעותי למתלונן.
לאור האמור ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) 1982, הנני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם. כמו כן הנני קובעת כי הנאשם יבצע 250 שעות של"צ במשך שנה מהיום במרכז מדעים בשכונה ד' בבאר-שבע.
כמו כן הנני מחייבת את הנאשם בפיצוי למתלונן, ע.ת.1, בסך 2,000 ש"ח. הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.11.07.
אני מחייבת את הנאשם לחתום התחייבות בסך 5,000 ש"ח להמנע במשך שנתיים מהיום מלעבור עבירה נשוא תיק זה. לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים מהיום - ייאסר הנאשם למשך 7 ימים.
הודעה זכות הערעור.